פתאום כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם..

אני כישלון אחד גדול.

וכל מילה אחרת מיותרת,

אני חושבת שזה הסוף.

אני כנראה אהיה שמנה לנצח.

אני יודעת שאין אף אחד שיכול לעודד אותי

אבל האמת,

אני מיואשת.

הרי טוב לי,באמת שטוב לי. אז למה אני ממשיכה להתעסק בדברים הקטנים והשוליים האלה? של משקל ומראה חיצוני..?

אני לא יכולה לצאת מזה,פשוט לא.

נכנסתי למעגל,שאין סיכוי שאי פעם אצא ממנו. אבל אני פשוט רוצה לסיים עם המצב הזה, לחתוך יום אחד את כל השומנים המגעילים האלה, ולגמור את זה ככה..

איזה ייאוש.

פגיעה עצמית היא תסמונת שבה אדם גורם לעצמו נזק גופני. התופעה עשויה להוות סימן לדיכאון, מצוקה או בעיות פסיכולוגיות אחרות. למרות שפגיעה עצמית איננה נחשבת לניסיון התאבדות כושל, ישנו מתאם בין פגיעה עצמית להתאבדות. לעתים מונעת הפגיעה העצמית מעשה אובדני או מעכבת אותו: כשעולה באותו אדם דחף להתאבד, הוא פוגע בעצמו על מנת לנתב את הדחף לנתיב הרסני פחות.

לפגיעה עצמית סיבות שונות. בחלק מן המקרים החבלה נעשית במטרה להקל על רגשות בלתי נסבלים או הרגשה של ריקנות, "חוסר תחושה רגשית". פגיעה עצמית נחשבת לרוב כטאבו. היא קשורה לעתים במחלות או הפרעות נפשיות כגון הפרעת אישיות גבולית, היסטוריה של טראומה נפשית והתעללות, הפרעות אכילה, או מאפייני אישיות כגון פרפקציוניזם. במקרים אחרים הפציעה העצמית נובעת מיצר מזוכיסטי ומטרתה להביא לידי סיפוק מיני.


הפגיעה העצמית מקלה זמנית על רגשות אינטנסיביים, לחצים וחרדה.
הפגיעה העצמית מספקת תחושת חיות, תחושת קיום, או תחושה בכלל.
הפגיעה העצמית היא צורה להחצנת הכאב הרגשי הפנימי, הרגשת כאב חיצונית במקום פנימית. הפגיעה העצמית הינה צורה לשליטה וניהול הסבל, לא כמו בהתעללות פיזית או מינית.
הפגיעה העצמית משמשת לעתים ככלי להלקאה עצמית, כביטוי של שנאה עצמית חמורה.
הפגיעה העצמית משמשת לעתים כצורת ביטוי שקטה ובלתי ישירה, קריאה לעזרה, לתשומת לב.
הפגיעה העצמית גורמת לפוגע בעצמו להתמקד בכאב הפיזי ולא בכאב הנפשי העצום.
מצחיק שזה בא, דווקא כשאני מרגישה טוב,כל כך טוב.
אז מאיפה הצורך הזה לרע?
הרי טוב לי,באמת טוב לי!
למה אני מחפשת את הסיבות לרע? אני מחייכת,אבל.. רוצה להיעלם.

אוהבת.3>

(מקווה שעוד מישהו נשאר פה, לא עדכנתי שנים,סליחה על כך. מחכה לשמוע מה איתכן אהובות שלי)