אני לא אמגן אותם. נקודה. שיחטפו את הקסאמים האלה ושיפסיקו להתבכיין, הממשלה לא אחראית לפתור את כל הבעיות של העם הזה. כל פעם שאיזה מישהו נהרג מטיל של פלסטיני הם מתחילים לצרוח ולהתבכיין. שיחשקו שפתיים. ראש הממשלה סבל מהחום. העניבה שלו הייתה רפויה, וזיעה ניגרה על קרחתו. אני מרגיש כמו משה רבנו שהוציא את עם ישראל ממצרים, זה עם קשה עורף וכפוי טובה.

למה העם כפוי טובה, שאלתי. כי אני עובד מאוד קשה בשבילו והוא עסוק רק בלבכות כל הזמן. יש כאן אווירה שאין לאף אדם אחריות, מפילים הכול על הממשלה ובורחים מאחריות. אני אחראי לטילים שיורה החמאס, הוא שאל. אנחנו יצאנו משם, התנתקנו, זאת בעיה של הפלסטינים לא שלי. שיפתרו את זה עם עצמם. אני עסוק בלהרכיב את הממשלה הכי טובה שהיתה כאן אי פעם. תראה את השרה רוחמה אברהם, איזו שרה מוכשרת. פעם היא היתה המזכירה של הביבי הזה, וכשאני הקמתי את קדימה היא הבינה איפה מרוחה החמאה, נטשה את ביבי והצטרפה אלי. איזו מוכשרת, איזו חכמה, זאת חברה אמיתית. עשיתי ממנה שרה.

ואתה לא חושש שהיא תחזור לביבי כשהיא תראה שהוא עלול להיות ראש הממשלה הבא, שאלתי. אני אהיה ראש הממשלה הבא, ראובן. אתה תראה אותי כאן עוד הרבה זמן. החבר שלי חיים רמון מפתח לי את האסטרטגיה המבריקה. אני צריך לשרוד עד 2010. איזה חבר נפלא. אתה מבין איזה מדהים הוא, במקום שווינוגרד יחליט מתי להעיף אותי, אני עושה בעצמי את הספירה לאחור. אני אדון לגורלי.

אהוד, תראה מה קורה סביבך. אתה לא רוצה למגן את העורף, אתה לא עושה כלום עם הפלסטינים למרות שמתריעים שעוד מעט יהיו להם קטיושות, אתה ממנה שרים לממשלה לפי מדד החברות שלך, יש בך מן מנגנון הרס פנימי. אתה מרגיש שמהרגע שנבחרת החלה הספירה לאחור.

אבל ראובן, הקשה ראש הממשלה, מצבי מעולם לא היה טוב יותר. אני יציב על כיסאי יותר מאי פעם. אתה צודק לגמרי, עניתי. אני לא מדבר על מנגנון ההשמדה העצמי שלך, אני מדבר על מנגנון ההשמדה של הארגון שאתה עומד בראשו. ככל שמעמדה וביטחונה של המדינה נפגע, המעמד הפוליטי שלך הולך ומתעצם.

אז מה אתה טוען בעצם, שאל ראש הממשלה, שאני מנותק. אני לא חושב שאתה מנותק, אם היית מנותק, לא היה שום יחס בינך לבין המדינה, אבל יחס ביניכם הוא הפוך, מעמדה של המדינה פוחת ושלך גובר. אני חושב שזה קשור למנגנון ההרס העצמי. אני חושב שבגלל שאתה מרגיש את השנאה של העם אליך אתה רוצה להיפטר מהם, אתה רוצה שהם ייעלמו, יש לך שאיפת מוות כלפי העם. לכן אתה לא רוצה למקלט אותם, לכן אתה מתעקש להשאיר את העורף חשוף ולא מוגן, ולכן אתה גם מקדם את המשא ומתן עם סוריה. כי ברגע שהוא ייכשל תפרוץ המלחמה.

הוא שתק. תראה, אמרתי, יכול להיות שאני טועה, זאת אומרת לפעמים סיגר הוא רק סיגר, אולי אתה סתם ראש ממשלה גרוע ואתה לא רוצה להרוג את העם. השאלה היא איך אתה מרגיש עם הפרשנות שלי.

קודם כל היא לא מעצבנת אותי, היא לא מקוממת אותי, אני קצת אדיש אליה. כן, אדיש זאת המילה. כמו שאני אדיש לחיילים ולאזרחים שנהרגו במלחמה, כמו שהייתי אדיש לעשרים ושלושה האנשים שנהרגו באולמי ורסאי שקרסו כשהייתי ראש העיר. שנאתי את התושבים, שנאתי את העיר המזוהמת והמסריחה הזאת, שנאתי את העניים שחיים בה, את החרדים שמתרבים בה, כל מה שעניין אותי היה לנסוע לחו"ל כמה שיותר. אז כשהם מתו שם בין ההריסות, זה לא הפריע לי. הייתי אדיש.

זה אומר שאני צודק, שאלתי. זה אומר שנתת לי נקודה למחשבה. אולי לכן אני לא הורג את חסן נסראללה, אחרי הכול לי ולו יש מטרה משותפת.