אני שומע כל הזמן קולות בראש שלי, קולות סותרים. זה מתחיל מייד איך שהטיפול השבועי מסתיים וממשיך עד לתחילת הטיפול הבא. הקולות הולכים ומתגברים מטיפול לטיפול. אתה כבר לא מכיל, הם אומרים לי, אתה מתנצח ולא מטפל, לפעמים אני שואל את עצמי מה אני רוצה מהטיפול הזה, למה הוא מעורר בי כל כך הרבה אמוציות. את חייבת לעזור לי, גילה.

ישבתי בקליניקה של גילה והייתי מהופנט למנורת השולחן עם האור הירוק שדלקה מאחוריה בקצה השני של החדר. שוב אתה מרגיש שאתה מקצר תהליכים, היא שאלה. אני לא מקצר תהליכים, אני לא יודע אם אני מטפל נכון. אני לא יודע אם אני מטפל בכלל.

זה ראש הממשלה, אמרתי. אהוד אולמרט הוא המטופל שלי והקולות אומרים שהטיפול תקוע. גילה הזדקפה בכורסתה ועיניה המכווצות נפתחו לרווחה. אתה מטפל באהוד אולמרט, היא שאלה. כן, עניתי, הוא הגיע אלי לפני ארבעה וחצי חודשים, ומאז הוא מופיע כל שבוע בדייקנות של שעון. רק פעם אחת הוא פספס.

מה הבעיה שלו, היא שאלה. הוא לא פופולארי, עניתי, וביני לבין עצמי אני מתלבט כבר תקופה ארוכה מה המטרה של הטיפול, מתי ואיך הטיפול הזה יוכתר בהצלחה, אם בכלל. תביני גילה, מצד אחד אני מחויב לאהוד אולמרט, אני חייב לפעול בטובתו, מצד שני הוא הגיע אלי מתוקף תפקידו כראש ממשלה, ולפעמים אני מרגיש שמה שטוב למטופל שלי לא טוב לתפקיד שלו, לא טוב לממשלה, אולי אפילו רע לאזרחים.

אתה מערב את הדעות הפוליטיות שלך בטיפול, ראובן, היא אמרה בקול נוזף, אתה חורג מסמכותך. לא, עניתי, את טועה, אנחנו נותנים ביחד פרשנות פסיכולוגית לאירועים הפוליטיים, ובדרך כלל היא לא מחמיאה לראש הממשלה. את צריכה להבין גילה, הרבה מהדברים שהוא עושה הם לטובתו האישית והם נגד האינטרס של האזרחים. רגע, אני לא מבינה, אתה אומר כאן משהו מאוד חמור, אתה אומר שראש הממשלה פועל נגד האינטרסים של האזרחים. כן, עניתי, כפסיכולוג שלו אני חושב שהוא מזיק לארגון שהוא עומד בראשו. ועכשיו אני לא יודע מה לעשות, לטובת מי אני חייב לפעול, לטובת המטופל שלי או לטובת המדינה.

אתה רוצה לשכנע אותו להתפטר, היא ספק שאלה ספק קבעה, והגעת לכאן כדי לקבל אישור לפעול נגד המטופל שלך. אבל אז יגיע הביבי הזה, העם יבחר בביבי, אסור שזה יקרה ראובן. ביבי הוא סכנה לשלום.

אז עכשיו את מערבת פוליטיקה, שאלתי. חוץ מזה הטיפול לא משפיע עליו, הוא מתנהג ביום יום כאילו אין טיפול, כאילו זה לא קיים. הוא חוזר כל הזמן על אותם דפוסי התנהגות והוא לא מצליח להשתחרר מהם.

אני חושבת שכדאי שתעביר אותו אלי, שאני אטפל בו, אני אפנה בשבילו שעה ביומן כל שבוע. זה לא נראה לי, גילה, עניתי. את לא מצליחה להבין את הפרדוקס שאני נמצא בו. מדי שבוע יושב אצלי בקליניקה ראש הממשלה מספר לי על ההחלטות החשובות שהוא מקבל, כשמערכת השיקולים שלו מעוותת, אגואיסטית, אגוצנטרית ומסוכנת לקיומו של הארגון שהוא עומד בראשו.

ראובן, אני מופתעת, אתה ממש שופט אותו כאן, אתה שונא את המטופל שלך. אתה לא חושב שאתה מרחיק לכת, היא הרימה את קולה. אני מרחיק לכת, שאלתי, את יודעת שהוא יצא למלחמה משיקולי דעת קהל וסקרים, את יודעת שהוא פתח במתקפה הקרקעית אחרי שהוא סגר על הפסקת אש, רק בגלל מאמר בעיתון, צעקתי.

ראובן, היא שאלה, יכול להיות שאתה כל כך כועס עליו כי אתה אוהב אותו. לא הבנתי, רק לפני רגע אמרת שאני שונא אותו. שנאה זאת אהבה חולה, היא אמרה, יש בו משהו שמוציא אותך משלוותך, למה.

אני לא יכול לענות על השאלה הזאת, אמרתי, אני לא יודע למה. אולי בגלל שאתם כל דומים, היא שאלה. אני הרי מכירה אותך, ראובן, אני יודעת מה מסתתר מאחורי החזות של הפסיכולוג שלך, מאחורי המבט המבין והמכיל הזה. מה מסתתר, שאלתי. מתחזה, היא ענתה. אתה מתחזה לפסיכולוג, ואתה משוכנע שגם אולמרט מתחזה לראש ממשלה. אתה חושב שראש הממשלה שונא את העם שלו, אבל אתה זה ששונא את המטופל שלו. אתה אומר שהוא מקבל החלטות שלא טובות לעם, אבל אתה מנהל טיפול על פי קולות לא קיימים שאתה שומע. אתה צריך טיפול ולא ראש הממשלה.

שוב שתקתי. הוא כמעט פיטר אותי בשבוע שעבר, אמרתי, הצעתי שניקח שבוע חופש. אתה צודק, זה רעיון מצוין. תתעלם כמה ימים מהקולות שאתה שומע בראש שלך. תתעלם, הם קיימים רק בדמיון שלך.