השתעלתי. אני לא יכול לבקש ממנו להפסיק לעשן כאן את הסיגרים היקרים שלו, חשבתי לעצמי, אני חייב להכיל אותו, וזה אומר שצריך להכיל את הסיגרים שלו. ביני לבין ראש הממשלה עמדה עננת עשן סמיכה, הפעם לשם שינוי הוא נכנס לקליניקה עם הסיגר כבר בוער. אתה בטח חושב לעצמך שאתה לא יכול לבקש ממני לכבות הסיגר, הוא אמר. אתה הרי צריך להכיל אותי, אתה חושב שיש משמעות לסיגר הזה, הוא שאל. לא אהוד, עניתי, לפעמים הוא סיגר הוא רק סיגר. התגעגעתי אליך.

גם אני התגעגעתי אליך, אמר ראש הממשלה, היית חסר לי. היה לי חלום מוזר ורציתי לדבר איתך עליו. חלמתי שאני נמצא בבית שלי, זה בית שאני לא מכיר, הייתי בסלון שהיה בקומת הקרקע, החלונות היו פתוחים וזה היה יום קיצי נעים. פתאום התגנבו לתוך הבית מהחלונות שלו שני גנבים, כמו חתולים הם נכנסו פנימה. הם היו אהוד ברק ועמיר פרץ. ברק היה המנהיג של השניים הוא הוביל, ופרץ היה עושה דברו, ברק שתק ופרץ דיבר. כשתפסתי אותם הם הציגו את עצמם כמו שני קבצנים שמבקשים תרומה. הרגשתי תיעוב לשניהם. אפילו לא שנאה, אבל זה היה תיעוב וגועל. הובלתי אותם החוצה, אפשר לומר שניסיתי לגרש אותם אבל הם התעקשו להישאר. פתאום היה לי חשק להרביץ לאהוד ברק, לשבור לו את העצמות ולרוצץ לו את הראש. הסתכלתי עליו, הוא היה נמוך ממני, היו לו משקפי שמש, אבל הוא היה רחב ומוצק. דמיינתי איך אני מרביץ לו אבל לא העזתי. וככה כשאני בשיא העצבים, מדמיין את עצמי מרסק לו את הצורה, התעוררתי.

ומה הרגשת, שאלתי את ראש הממשלה. שהם שליחים של מישהו, הוא ענה. מי שלח אותם, שאלתי. הביבי הזה, הוא ענה. ולמה הוא לא הופיע בחלום, שאלתי. אולי כי אני מפחד ממנו, אני מפחד להתמודד איתו, ענה אולמרט. אבל גם מאהוד ברק פחדת, הקשיתי. נכון, אבל במציאות אני שולט על ברק ופרץ. הם בממשלה שלי, מתחתיי. אבל הביבי הזה ניצח אתמול בליכוד, ועכשיו הוא מתמודד על ראשות הממשלה.

תנסה להיזכר בעוד פרטים מהחלום, ביקשתי. אני זוכר שבהתחלה כשהיינו בחצר היה אור, ואחר כך היה חושך. אתה זוכר את החצר, ניסיתי. כן, היה שם עץ דקל גבוה. רגע, רגע, אמר אולמרט, אני יודע איפה זה היה. הם נכנסו לבית של ההורים שלי בבנימינה, לבית ילדותי, איך יכולתי לשכוח. כילד, היית משחק הרבה בחצר הזאת, שאלתי. אתה יודע, הוא חייך, בחצר הזאת למדתי בפעם הראשונה לשחק כדורגל. אני ואחי ירמי. בסוף הוא נהיה חובב כדורסל, ואני שיחקתי בבית"ר בנימינה. כולם היו משוכנעים שאהיה שחקן גדול. ואתה מרגיש שאכזבת, שאלתי. כן, הוא הפליג בזיכרונות הילדות. נהייתי מורה, אחר כך עורך דין, בדרך עסקן פוליטי ועכשיו אני ראש ממשלה.

וביבי, שאלתי, מה הוא מסמל בשבילך. ביבי הוא הקפטן של בית"ר בנימינה, ראובן. ביבי מקבל את מה שהוא רוצה. איך אתה מסביר את החלום, הוא שאל.

החלום שלך מלא בסמלים, אמרתי לו. יש לך רגשות עזים כלפי אהוד ברק, כעס ותיעוב. הוא גם משתק אותך. אתה רוצה להרביץ לו אבל אתה לא יכול. כל זה קורה בחצר שבה למדת לשחק כדורגל, למעשה זה המגרש הראשון שלך. אני חושב שהחלום שלך הוא דווקא התמודדות. אתה מרגיש כל הזמן שביבי נכנס לך למגרש. שהוא גונב לך את ההצגה ואת התפקיד. אתה היית לפניו בפוליטיקה והוא נהיה לפניך ראש ממשלה. אתה ליווית את בית"ר ירושלים כל השנים והוא פתאום מספר לכולם שהוא האוהד מספר אחד שלה. וגם עכשיו, אתה שינית את המומנטום, המצב שלך השתפר מאז שלושת אחוזי התמיכה, אבל עכשיו הוא בא עם הניצחון שלו בליכוד, ומנסה שוב להיות הקפטן במגרש שלך, הוא רוצה להיות ראש הממשלה במקומך.

אז מה אני צריך לעשות, ראובן, שאל ראש הממשלה. אני חושב, עניתי לו, שאתה מתמודד עם זה יפה. אתה מבריח את השליחים של ביבי מהמגרש שלך, אתה מנסה להחזיר לעצמך את המומנטום. אני לא חושב שההיעדרות של ביבי מהחלום שלך זאת הדחקה. אבל החלום אומר שאתה אוזר כוחות לקראת ההתנגשות האמיתית בינך לבינו. אנחנו צריכים לדאוג כאן ביחד שכשזה יקרה אתה לא תרגיש את השיתוק. אתה חוזר להיות הקפטן של בית"ר בנימינה.