אני מביא תוצאות. אני ראש ממשלה טוב שעובד וגם מביא תוצאות. הפופולאריות בי הולכת וגואה, עכשיו יש כבר שלושים וחמישה אחוזי תמיכה, זה פי עשר ממה שהיה לי כשהגעתי לכאן. אבל ראובן, הביצים שלי רועדות – סליחה על הביטוי. אני מכיר את התחושה הזאת. איזו תחושה, שאלתי, של הביצים שרועדות.

לא ראובן, את התחושה הזאת שיש לי פופולאריות אני מכיר. כמו הנאום שלי בתחילת המלחמה, נאום ה"ושבו בנים לגבולם". זה היה נאום מצוין, כולם היו איתי, העם התקשורת, נשפו בעורפי וצעקו לי: תיכנס בחיזבאללה. ואז, אחרי הכישלון כולם רצו להדיח אותי. בגדו בי.

וזה מה שאתה מרגיש גם עכשיו, שכולם יבגדו בך, שאלתי. בערך, ענה ראש הממשלה. אני קודם מפחד מהנשיא הסורי, בשאר אסד. אני מאוד מעריך אותו ויש לי הרבה כבוד למנהיג הסורי. אבל אני מפחד מהתגובה שלו. הוא לא ישב על זה בשקט. הוא יגיב בפעולה צבאית. הוא יתקוף בטילים או בכוח קומנדו מוצב של צה"ל איפשהו בצפון, מבחינתו עדיף שזה יהיה ברמת הגולן, הוא ישתדל שזה יהיה מאוד כואב, עם עשרה או עשרים חיילים ישראלים הרוגים. הוא יצלם את זה ויפיץ את התמונות בעולם. ואז כל כוח ההרתעה שלנו יעלם בשנייה אחת.

אתה חושב שהוא יתקוף, שאלתי. אני בטוח שהוא יתקוף, ענה ראש הממשלה. האמריקאים מחממים את הגיזרה, הם רוצים שאנחנו נעשה להם את העבודה השחורה, הם לא מפסיקים להדליף על הפעולה שלנו בסוריה. אתה מבין, הם רוצים להביך את אסד בפני כל העולם, לחמם אותו, לעודד אותו לתקוף אותנו, הם רוצים כאן מלחמה נגד סוריה. ומה תעשה, שאלתי. מה אני יכול לעשות, שאל אולמרט ופרש את ידיו לצדדים, אתה לא רואה שאני מתומרן, שאין לי דרך אחרת, שלא תהיה ברירה ונלך למלחמה כוללת נגד הסורים.

אז אתה מרגיש שאתה מתומרן, שאלתי, שאתה חסר אונים, שדוחקים אותך לפינה. כן, הוא ענה, זה בדיוק המצב. רגע, שאלתי, אבל יכולת לא לפעול בסוריה. אתה טועה, הוא ענה, זה חזק ממני, הייתי חייב לעשות את זה. ברגע שאהוד ברק פתח את האופציה של הפעולה הצבאית, אמרתי לא, בשום פנים ואופן לא, אבל ידעתי שבסוף אני אגיד כן. זה חזק ממני.

אתה זוכר עוד פעם שבחרת באופציה כזאת, שהייתה חזקה ממך, שאלתי. לא, הוא ענה. ומה עם הפעולה הקרקעית במלחמת לבנון שהחלטת עליה אחרי שסיכמת על הפסקת האש, שאלתי. ראש הממשלה קם מהספה, חצה את הקליניקה לצד השני, אתה רוצה קפה הוא שאל. לא, תודה, עניתי. אתה יודע שיש לך כאן מכונת קפה מהמשובחות, היא מכינה קפה מעולה, ניסה אולמרט לשכנע אותי. אני לא מתחמק מהשאלה שלך, הוא אמר מהקצה השני של הקליניקה. אני חושב שאתה צודק. גם אז כל הנורות האדומות הבהבו, ואני יצאתי לפעולה האבודה הזאת, והחזרתי שלושים חיילים בארונות הביתה.

למה עשית את זה אז, שאלתי. הוא חזר לספה עם כוס הקפה. כי רציתי שיאהבו אותי, הוא ענה, כולם היו נגדי פתאום, וחשבתי שאם אני אעשה פעולה קרקעית ואכנס בכוח בחיזבאללה, העם יחזור לאהוב אותי, כמו בתחילת המלחמה. אז זה עבד, אמרתי, עכשיו העם אוהב אותך, הפופולאריות שלך בנסיקה.

אתה טועה, ראובן, הוא אמר, אתה טועה, זה השקט שלפני הסערה. העם הזה בוגדני. היום הוא אוהב אותי, מחר, אחרי שהסורים יתקפו את המוצב ברמת הגולן, יהרגו חצי מהחיילים ואת החצי השני ייקחו בשבי העם ישנא אותי. הוא ירצה עוד ועדת חקירה.

ואתה, שאלתי למה שאתה תרצה עוד ועדת חקירה, נראה שאתה הולך לכיוון הזה מתוך בחירה מודעת שלך ולא כמו מישהו שנדחק לפינה. אני, הוא נשא לעברי מבט שואל, אולי אני עושה את זה בגלל הכסף, מי יודע.