יכול להיות שאבא טס לשנה.
הכל התחיל ככה,
ביום רביעי אבא היה בראיון עבודה השני של אותה עבודה, שתי הראיונות הם מאוד אהבו את אבא, ואפילו היזם אמר "אני אשמח לעבוד איתך". העבודה מדוברת על פרק זמן של שנה, בחו"ל. היזם רצה שהוא יטוס איתו כבר יום למוחרת, יום חמישי. כמובן שאבא אמר שלא, כי הוא צריך לדבר וליסגור עם האיש שהפנה אותו לעבודה הזאת.
אז אמרו לו שיודיעו לו בסוף השבוע [כולל יום חמישי].
אז אני הייתי ממש בלחץ, אבל מאוד בלחץ. כי אם כן קיבלו אותו אז זה אומר שהוא היה כבר אמור לטוס עכשיו. אז אמא ראתה שאני מאוד בלחץ, וכבר לא מצליחה להרגיע את עצמי [הדופק שלי ממש עלה..] אז היא ביקשה מאבא שיתקשר אליהם, אבא אמר שהוא חושב שזה לא יהיה מאוד מוצלח אם הוא יתקשר עכשיו בבוקר. אבל אמא עם הלחץ שלה, אז הוא התקשר, ואמרו לו שאם הוא כ"כ בלחץ אז יעדכנו אותו במהלך השבוע, אבא חשב שזה יעשה לי טוב. ולאאאאאא, זה בידיוק ההפך. זה עוד שבוע של לחץ, עוד שבוע של מלא בלאגן בראש, עוד שבוע של להיות צמודה לפלאפון.
עכשיו [ליפני טאיזה שעתיים] אבא דיבר איתם, הם אמרו שהם מאוד רוצים לעבוד איתו, והם רק צריכים להבין למה זה עולה הם כ"כ הרבה כסף. אני כבר לא יכולתי להקשיב לשיחה של אבא והאיש אז ביקשתי מאבא שיצא מהבית [לגינה שבבית] כי זה מאוד מלחיץ אותי, והוא יצא. הדופק שלי היה אותו דופק כשאני רצה, נוראיייי.
נימאס לי לא להבין מה הולך,
נימאס לי לא לדעת בוודאות אם אבא טס או לא.
נימאס לי שזה משבש את עצמי, שאני לא מצליחה לישלוט על עצמי.
נימאס לי שאני לא יודעת אם להיות שמחה או עצובה בישבילי, או בישביל אחותי, או בישביל אמא.
נימאס לי מלהגיד "נימאס לי".
אני רוצה להיות הרבה דברים,
אני רוצה את אבא בבית,
אני רוצה שאמא תעשה מה שהיא אוהבת ולא לידאוג לחצי מהעולם, כשלא שמעתי אדם אחד שאומר לה "תודה".
אני רוצה שלאחותי יהיה טוב מכל הבחינות.
אני רוצה להיות רזה,
אני רוצה להיות יותר טובה בלימודים,
אני רוצה שלכסף יהיה פחות חשיבות בחיים
אני רוצה להחליט מי החברים שלי,
אני רוצה המוןןן,
אבל אני הכי רוצה להיות מאושרת, ולהבין מתיישהו מי אני ואם זה בסדר.
רק שכל זה יעבור כבר.
בבקשה.
אמא תודה על הכל,
יסמין תודה על זה שאת תמיד מקשיבה לי,
אבא יקר שלי, תודה על זה שאתה כ"כ מיתאמץ רק בישביל שיהיה לי, לאמא ולאחותי עם מה לחיות, ולחיות טוב.
אחותי היקרה, שנדי, תודה שאם את תמיד רואה שאני קצת עצובה את לא מניחה לי עד שאני נירגעת או יודעת מה הולך איתי.
הרביץ וברקו, תודה על כללללל הימים ששפכתי את הנשמה שלי מרוב צחוק, וזה תמיד עשה לי את היום.
לכל החברים שלי, גם תודה.
לכל אלו ששונאים אותי, גם תודה. לא כולם אוהבים את כולם.
רק שזה יעבור.
בבקשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
