שתיכן פגעתן בי, בצורה הכי קשה..
את, שאמורה לשמש לי דומא לחיים, ככה הלכת, בספונטניות שלך.. ואני שעה וחצי חיפשתי אותך בכל העיר, כולי סחוטה, מיתנשמת, בוכה, מפחדת, שומעת ורואה אמבולנסים עוברים ליידי ואורת לעצמי "די, עדי, אל תפתחי לעצמך שהיא עשתה לעצמה משו". את הדבר היחידי שיש לי בעולם הזה, כל שאר החברות וכל שאר החברים ליידך עם גרגיר חול, בישבילי. [ואני מתה על החברים שלי, אבל לא כמו שאני מתה עלייך]. זה היה ללכת ברחוב, שעה וחצי, לבד, חושך רק לחפש אותך, ליראות שאת שלמה ושאת ב'סדר.
ועוד את?, החברה הכי טובה שלי.. כשהכי הייתי צריכה אותך, לא היית שם. איפה ה"אנחנו החברות הכי טובות, ותמיד נהייה שם אחת לשנייה"?.. ועד שהצלחתי ליתפוס אותך, דבר ראשון, לא הבנת אותי ביכלל, דבר שני ישר הלכת לבעיות שלך.. ואני מיטערת שאני ממש מוציאה אותך פה לא ב'סדר.. אבל את באמת לא ב'סדר פה..
באמת הרגשתי לבד, אפחד לא יכול להבין מה ההרגשה הזאת. להיפגע בו זמנית משתי האנשים שהכי חשובים לך, להיות שעה וחצי בעיר ללכת וללכת וללכת בלי סוף רק בשביך לחפש אותה, ובסוף, שומדבר, חזרת כאילו כלום עד שראית שאני כבר בבאסה של החיים שלי. אמרתי לך החיפוש הזה היה ממש בישבילי להרגיש את המוות מיתקרב, [תגידו שזה מוגזם, זה מעניין ת'זין ש'לי. היא באמת חשובה לי כמו שאפחד לא היה חשוב לי אפעם ואפעם לא יהיה].והדבר הראשון שאני שומעת ממך "ז'תומרת שהיה לך יותר אכפת ממני מאשר אמא." כאילו מה!?!?!?, עכשיו אני כל דקה אשתווה לאמא'שלי.
חברה הכי טובה?.. את עדיין חברה הכי טובה שלי, ואני עדיין מתה עלייך. אבל ממש ניפגעתי ממך.
משתיכן.
ואתה?, מה אתה רוצה?.. זה כבר כ"כ מבלבל אותי.. תפסיק לחשוב שזה שאתה טיפה יותר גדול ממני זה נותן לך עליונות. זה שיש לך יותר ניסיון חיים משלי. ואם אתה רוצה אותי, תתאמץ. אני כן רוצה אותך, מאוד, אבל למה שאני אשאר לדבר מול "קופסה" [מחשב] ורק אדבר איתך? כן, גם אתה רוצה ליראות אותי, אז יאללה תזיז ת'תחת שלך כבר!!!. אני לא רואה אותך, אני לא שומעת איתך, אז מה אתה רוצה!? אולי אני יעשה אותך בסימס וככה אני אתאהב בך?.. אה!?...
נימאס לי?.. כן, נימאס לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
