| |
| ערש התרבות וערש ההרס. |
| 2/2008
 לה דלצ'ה ויטה
יום טוב לכל המזדמן לשכונה של בלוג זה
מזה זמן מה לא עליתי לאויר והבעתי מרחשי ליבי. לא נורא. יש דברים גרועים יותר בחיים שהרי הכל יחסי.
האמת היא שהייתי עסוק קצת בעצמי. ומי לא נופל על סעיף זה מעת לעת? מן הסתם, בשנים האחרונות הסתגלתי לרוטינה הטורדנית שבין קריאת הכולסטרול ללחץ הדם וביקור אצל רופא המשפחה למרשם תרופות החיים... וממה שאני רואה בני "השכבה" שלי מסתגלים לזה עם הגיל.
וכך קורה שמתוך התכלת מופיעה מכה נוספת שמפרה את ה"שלוות" קריאת הכולסטרול ומכניסה אותך לסטטיסטיקה עם כותרת חדשה: סכרת.
החדשות הרעות - זה לא נעים, אם לנקוט בלשון המעטה. אומרים שזה לא עובר. רק מחמיר אם לא מרסנים מחלה זו.
החדשות הטובות - יש דברים גרועים יותר.
מסתבר שלחץ דם זה לא מיודעמה...ועם כולסטרול אפשר להתקיים. אולי גם עם סוכר... ימים יגידו.
אז הורדנו במיידי את עשרת קילוגרמי השומן היחידים שהיו לי ועכשיו אני יכול למנות בגאווה את הצלעות מול הראי. לא נראה לי שקניבלים יטרחו לצוד אותי. אולי התולעים...בתאבון.
כנראה שההסתגלות המנטאלית לסטטוס החדש מחייבת שידוד המערכות של האגף שמעל לכתפיים וזה צורך זמן. ככלות הכל מעט המוח שיש צורך את מנת הגלוקוזה שלו כדי להתקיים ולקיים גם אותי...רק במנות צנועות יותר אז ניתן לעסק להתגלגל ונעשה את ארבעת הקילומטרים היומיים בצעדים נחפזים ונראה מה ההוא שם למעלה מתכנן לי.
רציתי לומר שכשימוג הערפל והראש יתבהר...
איך יכול הראש להתבהר בתהליך גמילה משוקולד מריר 70% איזה באסה...
לפני שאני הולך לנחם את עצמי - עצה קטנה: למנוע - קל יותר מלטפל...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דיאו