איזה שינוי מפחיד.
אין עבודה- קשה קשה, אף מקום לא מתלהב להעסיק אותי לשמונה שעות שבועיות, אם אני עובדת אני תופסת שפתאום אין לי זמן לתרגולים והלימודים האלה שתקועים לי כמו עצם בגרון, ואיכשהו הבנות מכוח האדם תופסות אותי תמיד בזמן הלא הנכון (יש לי לו"ז צפוף כזה.. לא.)
כבר פשוט אין לי חיים בשעות האור- רק חרישה וישיבה על התחת שמזמן נתפס והעלה לו איזה קילו מיותר, גם בשאר הגוף, מקריבה את עצמי למען עתיד טוב יותר, במידה והעתיד הזה כולל ציון יותר גבוה מ640 בערך.
ביום שישי היינו בים באיזה קומזיצון שכזה שהבלונדיני רצה לארגן כבר מזמן.
אני חייבת לציין שבניגוד לתחזיותיי הפסימיות ולמרות ההליכה לחוף בחושך מוחלט, בליווי של רעשים תמוהים מהשיחים בדרך והאיתותים מהפנסים שלנו שלא עזרו מי יודע מה (אבל היי לפחות לא נדרסנו) היה לילה ממש נחמד.
כמובן שדוד חייב להתעצבן על הבוקר, זה בדרך כלל מופנה אליי, זה מגיע אחרי חיבוקים והפגנת חיבה מצידו ואז הופך לכעס כלפיי, יש אנשים שמרגישים שמותר להם הכל כשהם שותים מסתבר.
בכלל הוא בחור נורא עצבני, סליחה... "טרוד ובכלל כזה אני" וכל השאר פשוט נתקעים לו בדרך להשגת היעד הנשגב, שכולם יחיו לפי הקריזות שלו- לא אתה תלמדני מוסר (וגם הפירוש לכותרת).
אני לא פסימית... אוקי בסדר אז יש גם דברים ממש טובים שקורים- א' מגיע הביתה בזמן האחרון בתדירות גבוהה, מה שמשמח ונותן הרבה אנרגיות ללמוד וכמובן לברוח מהישיבה על התחת, האחים שלי מגיעים מחו"ל בקרוב יחד עם האחיינים שלי מה שאומר שהבית שלנו שוב יהפוך לבית מלון- בהתחשב בזה שמדובר בדירת שלושה חדרים אני מניחה שיהיה עליי לישון באמבטיה.
אפילו זה נראה ריאלי פתאום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
