יש משהו באוויר, חוץ מהמבחן הקרב ובא שגורם לי להרגיש שאין דבר שהוא יציב כל כך בחיים שלי.
אני מרגישה שהגעתי לפרשת הדרכים מבחינת ההחלטות שיהיה עליי להחליט בקרוב והאמת היא שהתאכזבתי אתמול, לפעמים האדם הכי קרוב אליך מלהיב אותך בקשר למשהו ורגע אחרי פתאום כל החלומות מתנפצים ביחד, אם אתה קורא פה אתה בטח אומר לעצמך שזה לא נכון ושאני סתם מגזימה.
זאת התחושה שקיבלתי וסתם פיתחתי ציפיות, הדעה שלך לא השתנתה וסתם הושפעת מאיזו התלהבות חולפת לגבי הטיול הזה.
כן אני יודעת שזה לא מתרחש מחר, ההבדל ביני לבינך הוא זה שאני השתחררתי ואתה עדיין במסגרת שאתה יכול להרשות לעצמך לא לתכנן קדימה, נמאס לי ממסע השכנועים העצמי שלך.
אני לא מאמינה שאפשר להישאר ביחד אם טסים בנפרד מה לעשות, התאוריה הזו מוכיחה את עצמה ואני לא בקטע של לשחק משחקים ולעשות מבחנים לזוגיות, זה שאנחנו מכירים זוג אחד ששרד מתוך עשרה לא מהווה בעיניי סטטיסטיקה מעודדת.
העניין הוא שאני לא מאמינה שצורת הדיבור השתנתה, משום מה פה ושם יש הוכחות בשטח שאני רואה בבירור מתוך נאמנות לפחדים שלי ואתה עוצם עיניים וממשיך הלאה.
זה לא פייר לעשות את זה והאמת היא שפנים מול פנים אין לי את האומץ להסביר לך דברים מסוימים.
אני מרגישה לא שלמה עם עצמי, עם ההחלטות שכאילו נכפות עליי ועם זה שלאט לאט אני רואה אותנו מתרחקים בגלל נקודת הזמן הנוכחית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
