Things I'll never say

בשבוע האחרון העייפות גברה עליי, אני מודה.

לילות שלמים של זיוני שכל וניתוחים נגמרו באי הבנה אחת גדולה ובפליטת פה מביכה ומיותרת לחלוטין.

לא הלך טוב ביום חמישי, יום שישי אפילו נגמר יותר גרוע אבל העיקר שהשבוע הנוכחי התחיל במה שנראה כמו רגל ימין.

העיקר שאתמול הבנתי את הכוונות האמיתיות, עכשיו זה הרגיש נכון.

נראה לי שכנות תהיה פיתרון טוב לכל העניין, גם עם עצמי, גם כאן לא רק עם אחרים.

לפחד פחות ולרדוף אחרי האידיליה שתמיד רציתי להגשים, פשוט לזרוק זין.

לעבור את המבחן המאיים הזה בעוד שלושה שבועות שעד לפני יומיים נראה לי כמו הדבר הכי חסר ערך בעולם, בלי רגיעון ועם לילה של שינה לפני. פשוט לזרום ולא לתת לדברים לשבור אותי.

יצאתי גבר יום שישי, כן כן.

מלמולים מיותרים ושטויות זאת צריכה להיות הקטגוריה של הקטע הזה.