Things I'll never say

מתוסכלת,

ניסיתי להירדם אתמול במשך שלוש שעות לצליליהן של כל חיות הרחוב, כל הרחשים שקיימים בעולם שמחוץ לביתו השקט.

מסכן, אפילו הספקתי להעיר אותו רק עשר פעמים כשאני מודעת לזה שבבוקר למחרת יש לי סימולציה.

ראיתי סרטים תעודיים על חברון, על סאבלימינל- הכל עדיף על פסטיבל מספרי הסיפורים, המגן או סרטים סוג ז' בהולמרק.

היה סוף שבוע מוצלח, נטול פליטות פה.

אני שוקלת להפסיק לכתוב פה למרות שמשום מה אני לא מצליחה לקיים את האיום, אני יודעת שזה מהווה איום כלפיי בלבד כמובן.

הלילה דפק לי את כל ההיגיון ואת סדר היום כמובן, נאלצתי לשטוף את פניי רק שלוש פעמים במהלך הסימולציה היום, מסתבר שתרגילים כמותיים הם נוסחה נהדרת לשנ"צ קצר.

כמובן שעוד לא למדתי להתגבר על הפחד, חרדת נטישה קוראים לזה?

וואו אני נשמעת כמו פרומו גרוע.