לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Things I'll never say


סופרת כוכבים דרך חורים בשמיכה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

stronger


אחרי שכתבתי את הכותרת פתאום נזכרתי שיש שיר של בריטני ספירס בשם הזה. אני מקווה שזה לא יגרום לטראומה אצל אף אחד.

לפעמים שואלים אותי איך אני שורדת ככה בבית, ללא מזגן- אוי לא, ולמרות הגנים המזרח אירופאיים- אני בקטע של פוליטיקלי קורקט היום, אני מצטננת אפילו בקיץ.

 

אם מישהו אי פעם יקרא פה או יהיה לו עניין באיכות-

http://www.zshare.net/audio/32276391b68fc1

http://www.myspace.com/anakkamusic

 

יום חם ומסריח.

נכתב על ידי Bad apple , 24/8/2007 13:10   בקטגוריות מיותר לגמרי, מלמולים לעצמי, מעורר תמיהה., סליחה, אבל יש לי רק שאלה, שגעונות זמניים..., שינויים, רגע פילוסופי, קצר ולעניין, המלצה - מוסיקה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מנסה למצוא מקום


"גם כשהזמן עובר פתאום מנסה למצוא מקום בלילה"

 

התקבלתי לעבודה ההיא שכל כך רציתי, כמובן שאני צריכה לשלב את זה בעבודת דיילות שלא מרגשת אותי בכלל.

ממש אבסורד, למכור לישראלים כשאין מבצע או דוגמיות חינם, מעניין אם יזרקו עליי עגבניות או שסתם יצעקו עליי.

זה לא שאני פסימית (אוקי גם) אבל קהל הקונים הישראלי הוא דבר נוראי ומזעזע, וכמה שאני מאמינה ביכולות המכירה, הנחמדות והחיוך החינני שאני צריכה מאוד להשתדל כדי שהוא יצא כמו שצריך, נראה לי שדי קשה לשכנע בחורות מסכנות ותמימות לקנות תחבושות, טמפונים או מה שזה לא יהיה. בכלל הבטיחו לי שאני אחלק דוגמיות של פודינג.

עכשיו זה נראה הרבה יותר נורא פתאום הא? אבל השכר מפצה על כל הדברים האלו אני חושבת.

קרובי המשפחה מגיעים היום בלילה, האמת היא שאני מאושרת, אוי כמה שזה נשמע ציני.

אני באמת שמחה שהם מגיעים, האחיינים והאחים החורגים:)

שוב דירת השלושה חדרים בקושי תהפוך לקרקס ולסוג של שוק, במיוחד לאחיין חובב הגדג'טים שלי שבפעם האחרונה שהוא היה כאן, הרס שני שלטים, מנורה, את המחשב שלי, נראה לי גם רדיו בקיצור הילד יהיה מהנדס כשיגדל, פוטנציאל כבר בגיל 7.

העיקר שקנינו הרבה מזון טעים ושאני אלמד לבשל כמו שצריך ולא רק פסטות ואורז וקלקולי קיבה שונים למיניהם שלהם אני קוראת הכישרון שלי (טוב, זה לא עד כדי כך גרוע בכלל).

נתפלל שגם השינה על הספה תהיה מעולה כמו שהיא תמיד, אני מאמינה שהפעם אני אקבע שיא במספר השעות הכי גדול שבו אני לא אשן, אעבוד כל הזמן, אהיה עם המשפחה ואולי גם אצליח לנשום, כן זה יהיה קשה.

 

מתי יגיעו כבר ציוני הפסיכומטרי!!?

אני אוהבת את התקופות המפוצצות האלה, דאמט אני בחורה חולה.

נכתב על ידי Bad apple , 14/8/2007 12:47   בקטגוריות משפחה, סליחה, אבל יש לי רק שאלה, פסיכומטרי, שינויים, רגע פילוסופי, אופטימי, עבודה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דמעות בגרון. המכתב שלא נשלח


הלכתי לישון בשש בבוקר, המחשבות לא הניחו לי לישון, אז למדתי בשביל להעביר את הלילה. זה מזכיר לי תקופה אחרת רחוקה, בה הייתי מדוכאת, כשהבטן ריקה ורק הלב הוא זה שכואב לך. כשאין אוויר לנשימה, פתאום זה הרגיש כל כך דומה, אני מפחדת לשמוע היום את מה שפחדתי ממנו תמיד. אני יודעת שגברים בגיל הזה לא בוגרים, אני מרגישה שאין לי ברירה בכלל, זאת אומרת שאם אני אבוא ואדרוש משהו שהצד שני לא מוכן לתת ולא יכול להבטיח זה יהיה חייב להיגמר.

כי זה לא פייר כלפי שנינו, אני רוצה להקדים תרופה למכה, כזאת אני כנראה מניסיון קודם שלא הסתכם באיזשהו טיול אחרי צבא, או בהחלטות יותר ברורות אבל כן גם אז נשארתי לבד, בארץ וההוא ברח לו לחו"ל עם חברים. אני צריכה לדעת מה קורה, אם להתחיל ללמוד באוקטובר 08, אם עד לטוס לחו"ל, אולי לחכות לך ולטוס לפחות זמן, אם לחתום שנה במקום עבודה, כשדיברנו על זה שלשום ורק הסתכלת עליי ואמרת שנזרום ונראה. אני כבר לא יכולה לזרום, אני לא יכולה לדחות כמוך את החיים, בגלל שאתה בצבא עד מרץ והמחשבות על כל הנושא הזה יושבות לי כמו אבן בגרון. לא ביקשתי לטוס איתך לבד, לא חנקתי אותך, אתה אומר שאנחנו יוצרים את הגורל שלנו וזה מקסים ותמים בעיניי בן זמנית. זה טיול של השתחררות מכל המגבלות אתה אומר, לא במובן הזה, אתה מדגיש, ואז חוזרים לארץ ועוברים לגור ביחד כמו שתמיד רצינו אבל אתה לא מבין שאני לא אשב ואחכה לך שתסיים עם ההוללות שלך באיזה חור בעולם, וכשאתה חוזר אתה לא בטוח שתחליט להישאר במרכז אפילו אבל אחלה נסתדר איכשהו גם עם זה. איכשהו אני תמיד ידעתי שלא משנה מה, בגלל המשפחה ובדיוק כמו השיקולים שלי לא להתעקש לצאת לקורס קצינים, שאגב עליהם לא ידעת, בגלל ההורים שלי ובגלל המצב של אבא שלי אני יודעת שאני אלמד במרכז ואם כבר להשתקע אז כנראה לא בבן גוריון. אני מרגישה טיפשה שאני כותבת לך כאן, בסה"כ עוד כמה שעות ניפגש ונדבר על הכל, שיחה שאני מפחדת ממנה כל כך...

 אבל כשאני יושבת ומסתכלת עליך פתאום כל המילים נעלמות ורק האהבה שלי נשארת, התמימות שלי שבאמת אנחנו יוצרים את גורלנו. הלוואי והיינו אחד מעשרת הזוגות האלו שתמיד דיברת עליהם, אני לא רוצה לבדוק את זה, פשוט לא, אם הרצונות שלנו מתנגשים עד כדי כך- איך תוכל לקום איתי כל בוקר בשנה הבאה?

 

Wild Horses (Jagger/Richards)


Childhood living is easy to do
The things you wanted I bought them for you
Graceless lady you know who I am
You know I can't let you slide through my hands
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses couldn't drag me away

I watched you suffer a dull aching pain
Now you decided to show me the same
No sweeping exits or off stage lines
Could make me feel bitter or treat you unkind
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses couldn't drag me away

I know I've dreamed you a sin and a lie
I have my freedom but I don't have much time
Faith has been broken tears must be cried
Let's do some living after we die
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses we'll ride them someday
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses we'll ride them someday

 

 

נכתב על ידי Bad apple , 2/7/2007 15:08   בקטגוריות הטיול הגדול, וידוי, פחד, שינויים, אהבה ויחסים, אני, החלטות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  Bad apple

בת: 38




הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBad apple אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Bad apple ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)