לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Things I'll never say


סופרת כוכבים דרך חורים בשמיכה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חילוקי דעות


כן, זה מה שקורה כשחושבים כשהכל נרגע.

אולי הייתי צריכה לקחת את העצה ולקחת מכל הקשר הזה פסק זמן של חודש כמו שחברה שלי עשתה.

רק שאני לא יודעת איך מכבים אהבה, או מפסיקים קשר ושמים אותו על ממתינה.

אולי כי אני מהטיפוסים שממשיכים הלאה נורא מהר, כי אני מפחדת לשקוע בדיכאון של עצמי.

עוד פעם האדישות ועוד פעם המשחקים הדפוקים האלה, חשבתי שתהגברתי על זה בזכות ההיגיון המרהיב שלי.

חשבתי שלא אכפת לי לטוס עם חברה, שזה מה שאני רוצה, אולי זה השעון הביולוגי שלי שמדבר עכשיו אני לא יודעת אבל עצם העובדה שכל הזמן ה- בן אדם חוזר על המשפט הקבוע של זה שאין לו מושג מה יהיה בעוד שמונה חודשים כל כך לא מתאים לי.

אני לא מוכנה לבזבז את הזמן שלי יותר, הפעם אני כבר כועסת באמת.

אז איימתי לנתק, כשפוצצתי הכל אתה רצית לנתק או לפחות שיחקת אותה וסיכמנו שהכל יזרום. מצטערת לא זורם לי, לא זורם לי כשהראש שלי נמצא במקום אחד ושלך תקוע לעצמך בתחת. לא מתאים לי כשאני יודעת מה יהיה ולך אין מושג, לא מתאים לי כשאתה לא מבין שזה לא פייר שאתה אומר שהכל מתהפך אצלך.

איך הנושא הזה תמיד חוזר, של הנסיעה הדפוקה הזאת שעכשיו כבר בכלל לא בא לי לעשות, לא עם החברה הכי טובה ולא עם אף אחד אחר, במיוחד לאור העובדה שהחברה הכי קרובה אלי טסה עוד שבוע ואולי גם תישאר שם.

כיף חיים.

נכתב על ידי Bad apple , 1/8/2007 12:08   בקטגוריות אמת, החלטות, הטיול הגדול, וידוי, חבר'ה, אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דת


יותר מדי תחושות שרצות בי, פרט לפחד הברור מהמבחן הזה שנמאס לי להזכיר בכל נשימה שניה שלי.

 

האזכרה היום, החזירה אותי אחורה. אני מרגישה שאין לי זכות להזכיר את זה אפילו, כי זה חלק כל כך שברירי, הוא חלק כל כך שברירי מאנשים שהכירו אותו באמת ולא כמוני שבאו לחלוק כבוד וחלקו עימו תמונות ילדות כאלו ואחרות, הזדעזעתי ממה שאהוד אמר היום, בכלל לא ידעתי את הפרט המחריד הזה.

 

קשה לי לכתוב את תחושותיי הכנות, בקשר לנסיעה של חברתי הטובה, או בקשר לדברים החשובים באמת, הפחדים האמיתיים שאוכלים אותי מבפנים, הפחד הזה שתקוע לי בחלק העליון של הבטן אחרי החוויה המחרידה בחמישי בלילה.

בשביל מה פתחתי בלוג אם לא בשביל לכתוב הא?

התהליך נגמר לפני חצי שנה ואני לא חזרתי לעצמי. לא משנה מה אמרתי לכולם, לא חזרתי לעצמי, בטח ובטח שלא השתפרתי בדברים מסוימים. אמרו לי שאני אמיצה, מוזר מאז שזה נגמר נהייתי רק יותר פחדנית ופרנואידית.

הכל מוזר לי, פתאום ההחלטות נהיו כבדות, פתאום הפרצופים האמיתיים התגלו.

וואו כמה שנמאס לי מהעליות והירידות המטורפות במצבי הרוח, לרגע זה חבר קרוב ולרגע אחר הכל לא ברור ורק תוהו ובוהו.

דיברתי עם החוזר בתשובה היום, מפחיד אותי שאני מרגישה קרובה אליו במחשבות, מגעיל אותי שאני קוראת לו ככה כי זה בכלל לא מה שמתאר אותו או מייחד אותו.

אני אוכלת את עצמי, חייבת ללמוד להמשיך הלאה בראש מורם ולא לפחד. לא לפחד מהם.

 

נכתב על ידי Bad apple , 24/7/2007 23:29   בקטגוריות אמת, דת ואמונה, דת, צבא ומדינה, החלטות, וידוי, פסיכומטרי, קצר ולעניין  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דמעות בגרון. המכתב שלא נשלח


הלכתי לישון בשש בבוקר, המחשבות לא הניחו לי לישון, אז למדתי בשביל להעביר את הלילה. זה מזכיר לי תקופה אחרת רחוקה, בה הייתי מדוכאת, כשהבטן ריקה ורק הלב הוא זה שכואב לך. כשאין אוויר לנשימה, פתאום זה הרגיש כל כך דומה, אני מפחדת לשמוע היום את מה שפחדתי ממנו תמיד. אני יודעת שגברים בגיל הזה לא בוגרים, אני מרגישה שאין לי ברירה בכלל, זאת אומרת שאם אני אבוא ואדרוש משהו שהצד שני לא מוכן לתת ולא יכול להבטיח זה יהיה חייב להיגמר.

כי זה לא פייר כלפי שנינו, אני רוצה להקדים תרופה למכה, כזאת אני כנראה מניסיון קודם שלא הסתכם באיזשהו טיול אחרי צבא, או בהחלטות יותר ברורות אבל כן גם אז נשארתי לבד, בארץ וההוא ברח לו לחו"ל עם חברים. אני צריכה לדעת מה קורה, אם להתחיל ללמוד באוקטובר 08, אם עד לטוס לחו"ל, אולי לחכות לך ולטוס לפחות זמן, אם לחתום שנה במקום עבודה, כשדיברנו על זה שלשום ורק הסתכלת עליי ואמרת שנזרום ונראה. אני כבר לא יכולה לזרום, אני לא יכולה לדחות כמוך את החיים, בגלל שאתה בצבא עד מרץ והמחשבות על כל הנושא הזה יושבות לי כמו אבן בגרון. לא ביקשתי לטוס איתך לבד, לא חנקתי אותך, אתה אומר שאנחנו יוצרים את הגורל שלנו וזה מקסים ותמים בעיניי בן זמנית. זה טיול של השתחררות מכל המגבלות אתה אומר, לא במובן הזה, אתה מדגיש, ואז חוזרים לארץ ועוברים לגור ביחד כמו שתמיד רצינו אבל אתה לא מבין שאני לא אשב ואחכה לך שתסיים עם ההוללות שלך באיזה חור בעולם, וכשאתה חוזר אתה לא בטוח שתחליט להישאר במרכז אפילו אבל אחלה נסתדר איכשהו גם עם זה. איכשהו אני תמיד ידעתי שלא משנה מה, בגלל המשפחה ובדיוק כמו השיקולים שלי לא להתעקש לצאת לקורס קצינים, שאגב עליהם לא ידעת, בגלל ההורים שלי ובגלל המצב של אבא שלי אני יודעת שאני אלמד במרכז ואם כבר להשתקע אז כנראה לא בבן גוריון. אני מרגישה טיפשה שאני כותבת לך כאן, בסה"כ עוד כמה שעות ניפגש ונדבר על הכל, שיחה שאני מפחדת ממנה כל כך...

 אבל כשאני יושבת ומסתכלת עליך פתאום כל המילים נעלמות ורק האהבה שלי נשארת, התמימות שלי שבאמת אנחנו יוצרים את גורלנו. הלוואי והיינו אחד מעשרת הזוגות האלו שתמיד דיברת עליהם, אני לא רוצה לבדוק את זה, פשוט לא, אם הרצונות שלנו מתנגשים עד כדי כך- איך תוכל לקום איתי כל בוקר בשנה הבאה?

 

Wild Horses (Jagger/Richards)


Childhood living is easy to do
The things you wanted I bought them for you
Graceless lady you know who I am
You know I can't let you slide through my hands
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses couldn't drag me away

I watched you suffer a dull aching pain
Now you decided to show me the same
No sweeping exits or off stage lines
Could make me feel bitter or treat you unkind
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses couldn't drag me away

I know I've dreamed you a sin and a lie
I have my freedom but I don't have much time
Faith has been broken tears must be cried
Let's do some living after we die
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses we'll ride them someday
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses we'll ride them someday

 

 

נכתב על ידי Bad apple , 2/7/2007 15:08   בקטגוריות הטיול הגדול, וידוי, פחד, שינויים, אהבה ויחסים, אני, החלטות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  Bad apple

בת: 38




הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBad apple אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Bad apple ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)