לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Things I'll never say


סופרת כוכבים דרך חורים בשמיכה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נדודי שינה כרוניים


מתוסכלת,

ניסיתי להירדם אתמול במשך שלוש שעות לצליליהן של כל חיות הרחוב, כל הרחשים שקיימים בעולם שמחוץ לביתו השקט.

מסכן, אפילו הספקתי להעיר אותו רק עשר פעמים כשאני מודעת לזה שבבוקר למחרת יש לי סימולציה.

ראיתי סרטים תעודיים על חברון, על סאבלימינל- הכל עדיף על פסטיבל מספרי הסיפורים, המגן או סרטים סוג ז' בהולמרק.

היה סוף שבוע מוצלח, נטול פליטות פה.

אני שוקלת להפסיק לכתוב פה למרות שמשום מה אני לא מצליחה לקיים את האיום, אני יודעת שזה מהווה איום כלפיי בלבד כמובן.

הלילה דפק לי את כל ההיגיון ואת סדר היום כמובן, נאלצתי לשטוף את פניי רק שלוש פעמים במהלך הסימולציה היום, מסתבר שתרגילים כמותיים הם נוסחה נהדרת לשנ"צ קצר.

כמובן שעוד לא למדתי להתגבר על הפחד, חרדת נטישה קוראים לזה?

וואו אני נשמעת כמו פרומו גרוע.

 

נכתב על ידי Bad apple , 15/7/2007 23:20   בקטגוריות ביזיון, אמת, מלמולים לעצמי, מעצבנים, נדודי שינה, פחד, אהבה ויחסים, פרודיה ישנה, ציני-כאן ועכשיו, קצר ולעניין  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דמעות בגרון. המכתב שלא נשלח


הלכתי לישון בשש בבוקר, המחשבות לא הניחו לי לישון, אז למדתי בשביל להעביר את הלילה. זה מזכיר לי תקופה אחרת רחוקה, בה הייתי מדוכאת, כשהבטן ריקה ורק הלב הוא זה שכואב לך. כשאין אוויר לנשימה, פתאום זה הרגיש כל כך דומה, אני מפחדת לשמוע היום את מה שפחדתי ממנו תמיד. אני יודעת שגברים בגיל הזה לא בוגרים, אני מרגישה שאין לי ברירה בכלל, זאת אומרת שאם אני אבוא ואדרוש משהו שהצד שני לא מוכן לתת ולא יכול להבטיח זה יהיה חייב להיגמר.

כי זה לא פייר כלפי שנינו, אני רוצה להקדים תרופה למכה, כזאת אני כנראה מניסיון קודם שלא הסתכם באיזשהו טיול אחרי צבא, או בהחלטות יותר ברורות אבל כן גם אז נשארתי לבד, בארץ וההוא ברח לו לחו"ל עם חברים. אני צריכה לדעת מה קורה, אם להתחיל ללמוד באוקטובר 08, אם עד לטוס לחו"ל, אולי לחכות לך ולטוס לפחות זמן, אם לחתום שנה במקום עבודה, כשדיברנו על זה שלשום ורק הסתכלת עליי ואמרת שנזרום ונראה. אני כבר לא יכולה לזרום, אני לא יכולה לדחות כמוך את החיים, בגלל שאתה בצבא עד מרץ והמחשבות על כל הנושא הזה יושבות לי כמו אבן בגרון. לא ביקשתי לטוס איתך לבד, לא חנקתי אותך, אתה אומר שאנחנו יוצרים את הגורל שלנו וזה מקסים ותמים בעיניי בן זמנית. זה טיול של השתחררות מכל המגבלות אתה אומר, לא במובן הזה, אתה מדגיש, ואז חוזרים לארץ ועוברים לגור ביחד כמו שתמיד רצינו אבל אתה לא מבין שאני לא אשב ואחכה לך שתסיים עם ההוללות שלך באיזה חור בעולם, וכשאתה חוזר אתה לא בטוח שתחליט להישאר במרכז אפילו אבל אחלה נסתדר איכשהו גם עם זה. איכשהו אני תמיד ידעתי שלא משנה מה, בגלל המשפחה ובדיוק כמו השיקולים שלי לא להתעקש לצאת לקורס קצינים, שאגב עליהם לא ידעת, בגלל ההורים שלי ובגלל המצב של אבא שלי אני יודעת שאני אלמד במרכז ואם כבר להשתקע אז כנראה לא בבן גוריון. אני מרגישה טיפשה שאני כותבת לך כאן, בסה"כ עוד כמה שעות ניפגש ונדבר על הכל, שיחה שאני מפחדת ממנה כל כך...

 אבל כשאני יושבת ומסתכלת עליך פתאום כל המילים נעלמות ורק האהבה שלי נשארת, התמימות שלי שבאמת אנחנו יוצרים את גורלנו. הלוואי והיינו אחד מעשרת הזוגות האלו שתמיד דיברת עליהם, אני לא רוצה לבדוק את זה, פשוט לא, אם הרצונות שלנו מתנגשים עד כדי כך- איך תוכל לקום איתי כל בוקר בשנה הבאה?

 

Wild Horses (Jagger/Richards)


Childhood living is easy to do
The things you wanted I bought them for you
Graceless lady you know who I am
You know I can't let you slide through my hands
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses couldn't drag me away

I watched you suffer a dull aching pain
Now you decided to show me the same
No sweeping exits or off stage lines
Could make me feel bitter or treat you unkind
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses couldn't drag me away

I know I've dreamed you a sin and a lie
I have my freedom but I don't have much time
Faith has been broken tears must be cried
Let's do some living after we die
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses we'll ride them someday
Wild horses, couldn't drag me away
Wild wild horses we'll ride them someday

 

 

נכתב על ידי Bad apple , 2/7/2007 15:08   בקטגוריות הטיול הגדול, וידוי, פחד, שינויים, אהבה ויחסים, אני, החלטות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוסר אונים- חלק 1


בשבוע האחרון הייתי אופטימית מדי.

כוס אמק.

הלוואי והייתי היפוכונדרית וזה לא היה נכון. אבל זה נכון.

נכון זה לא גרוע כמו דברים אחרים,אבל זה מונע ממני תפקוד חשוב. מה אני אמורה לעשות עכשיו? לדפוק את הראש בקיר? להוציא את התסכול על חבר שלי שלא יודע מה להגיד לי, ושאפילו הגעתי למצב שהצעתי שניפרד? להוציא את התסכול על ההורים שלי, שום דבר לא עוזר, אפילו לא הוצאת אגרסיות בחדר כושר, זה לא יאומן, ביקור אחד אצל הרופא מפוצץ לי את הבועה שאני חיה חיים נורמליים.

אחלה.

אני עצבנית והמקום היחיד שאני מרגישה שאני יכולה להוציא בו את התסכול זה כאן.

לא בא לי ללמוד, לא איכפת לי שיש סוג של סימולציה מחר או מה שזה לא יהיה, ברגע כזה בכלל נראה לי שהלימודים האלה היו טעות ושאם היו לי שלושים אלך מיותרים בבנק הייתי קמה ובורחת לתאילנד או לדרום אמריקה לבד אפילו, ומתנהגת כאילו אין לי בעיות וכאילו אני לא צריכה תפקוד גופני מלא. כן אני מודעת לזה שיש דברים הרבה יותר גרועים מזה, אני יודעת שלא מדובר במחלה חשוכת מרפא למרות שיש כאלה סבורים שהיא באמת כזאת. כן אני יודעת שיש לי מזל בכל מיני תחומים אחרים וכן שמעתי כבר שיש טיפולים טבעיים שעוזרים וגם זה "אולי". הבעיה האמיתית היא שרופא אומר לך- אנחנו לא יודעים מה גורם לזה ככה שכל הטיפולים האלה הם ניסוי ואני השפן. החיים זה לא קיבוץ, קר שם בחוץ.

אני בטוחה שמקריאה מדוקדקת של השורות האחרונות אפשר להבין במה מדובר, אבל לא ממש איכפת לי, כנראה שמצבי לא מזהיר.

פוסט שלא השקעתי בו יותר מדי מחשבה, רק אמוציות, מצטערת.

 

נכתב על ידי Bad apple , 3/5/2007 20:01   בקטגוריות כאבים, וידוי, פחד, שינויים, פסימי, אהבה ויחסים, חוסר אונים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  Bad apple

בת: 38




הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBad apple אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Bad apple ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)