Things I'll never say

מתוסכלת,

ניסיתי להירדם אתמול במשך שלוש שעות לצליליהן של כל חיות הרחוב, כל הרחשים שקיימים בעולם שמחוץ לביתו השקט.

מסכן, אפילו הספקתי להעיר אותו רק עשר פעמים כשאני מודעת לזה שבבוקר למחרת יש לי סימולציה.

ראיתי סרטים תעודיים על חברון, על סאבלימינל- הכל עדיף על פסטיבל מספרי הסיפורים, המגן או סרטים סוג ז' בהולמרק.

היה סוף שבוע מוצלח, נטול פליטות פה.

אני שוקלת להפסיק לכתוב פה למרות שמשום מה אני לא מצליחה לקיים את האיום, אני יודעת שזה מהווה איום כלפיי בלבד כמובן.

הלילה דפק לי את כל ההיגיון ואת סדר היום כמובן, נאלצתי לשטוף את פניי רק שלוש פעמים במהלך הסימולציה היום, מסתבר שתרגילים כמותיים הם נוסחה נהדרת לשנ"צ קצר.

כמובן שעוד לא למדתי להתגבר על הפחד, חרדת נטישה קוראים לזה?

וואו אני נשמעת כמו פרומו גרוע.

איזה שינוי מפחיד.

אין עבודה- קשה קשה, אף מקום לא מתלהב להעסיק אותי לשמונה שעות שבועיות, אם אני עובדת אני תופסת שפתאום אין לי זמן לתרגולים והלימודים האלה שתקועים לי כמו עצם בגרון, ואיכשהו הבנות מכוח האדם תופסות אותי תמיד בזמן הלא הנכון (יש לי לו"ז צפוף כזה.. לא.)

 כבר פשוט אין לי חיים בשעות האור- רק חרישה וישיבה על התחת שמזמן נתפס והעלה לו איזה קילו מיותר, גם בשאר הגוף, מקריבה את עצמי למען עתיד טוב יותר, במידה והעתיד הזה כולל ציון יותר גבוה מ640 בערך.

ביום שישי היינו בים באיזה קומזיצון שכזה שהבלונדיני רצה לארגן כבר מזמן.

אני חייבת לציין שבניגוד לתחזיותיי הפסימיות ולמרות ההליכה לחוף בחושך מוחלט, בליווי של רעשים תמוהים מהשיחים בדרך והאיתותים מהפנסים שלנו שלא עזרו מי יודע מה (אבל היי לפחות לא נדרסנו) היה לילה ממש נחמד.

כמובן שדוד חייב להתעצבן על הבוקר, זה בדרך כלל מופנה אליי, זה מגיע אחרי חיבוקים והפגנת חיבה מצידו ואז הופך לכעס כלפיי, יש אנשים שמרגישים שמותר להם הכל כשהם שותים מסתבר.

בכלל הוא בחור נורא עצבני, סליחה... "טרוד ובכלל כזה אני" וכל השאר פשוט נתקעים לו בדרך להשגת היעד הנשגב, שכולם יחיו לפי הקריזות שלו- לא אתה תלמדני מוסר (וגם הפירוש לכותרת).

אני לא פסימית... אוקי בסדר אז יש גם דברים ממש טובים שקורים- א' מגיע הביתה בזמן האחרון בתדירות גבוהה, מה שמשמח ונותן הרבה אנרגיות ללמוד וכמובן לברוח מהישיבה על התחת, האחים שלי מגיעים מחו"ל בקרוב יחד עם האחיינים שלי מה שאומר שהבית שלנו שוב יהפוך לבית מלון- בהתחשב בזה שמדובר בדירת שלושה חדרים אני מניחה שיהיה עליי לישון באמבטיה.

אפילו זה נראה ריאלי פתאום.

כתיבה משתפכת שכזאת,

ביליתי את הלילה בשיחה עמוקה ונוקבת עם דוד (הכינוי הזה מבדר אותי משום מה), העולם דפוק והוא בסדר ולמרות השיחה הזאת אני עדיין מרגישה מרוחקת ואפילו יש בי רק טיפה מועטה של חמימות.

השעה אחת וחצי בלילה, המיקום ארומה, אני- מנסה להבהיר נקודה, מנסה להסביר לאדם שיושב מולי שביקשתי רק שימתן את טון הדיבור ודוד עדיין טוען שאף אחד לא מבין אותו ולא רוצה גם להבין, ככה זה- הוא נולד עצבני ואני בחרתי לברוח. כן, מדובר בסיכום די סובייקטיבי של העניינים. ניתוח קר של הנושא- הערה בונה הפכה לויכוח שעבר לניתוח מסובך. יחי הפלצנות.

אחרי זה חיכינו לא' ליד הבית,החבר היקר שלי חזר מתנדנד ומתוק מתמיד הביתה.

אגב עניינים- הם אכן התפוצצו בסופ"ש הזה, הייתה מסיבה חלשה באיזור של י-ם, כולם היו מחוממים על כולם והשיחה עם בלונדי לא עזרה במיוחד לאור העובדה שאין באמת פיתרון אמיתי. כולנו לא חברים, סתם חבורת צבועים בני 20 פלוס, גיל משמח שכזה.

אבל כל אחד מאיתנו בטוח שיש למישהו אחר פינה חמה בלב בשבילנו- כמה מתוק, חבורת ציניקנים תמימים.

עמדתי בהבטחה שלי לעצמי- אני מתחמקת באלגנטיות מג'ינג'י כבר שבוע, כבר אמרתי שחבל, אבל חבל על מי שמת.

גם י' נזכר בקיומי- זה מה שקורה כשאני לא מתקשרת, הגיע הזמן להשתין על מה שהשתין עליי, בקשת- כזה דימוי מרהיב.

טעות נוספת שארעה אתמול, היה האורווזיון הנוראי הזה. הרמה יורדת משנה לשנה, לא יאומן.

ממש לא ברור למה השיר שלנו לא עלה, לא ברור בכלל הרי לא מדובר בשיר פוליטי הא?

יום טוב.