"גם כשהזמן עובר פתאום מנסה למצוא מקום בלילה"
התקבלתי לעבודה ההיא שכל כך רציתי, כמובן שאני צריכה לשלב את זה בעבודת דיילות שלא מרגשת אותי בכלל.
ממש אבסורד, למכור לישראלים כשאין מבצע או דוגמיות חינם, מעניין אם יזרקו עליי עגבניות או שסתם יצעקו עליי.
זה לא שאני פסימית (אוקי גם) אבל קהל הקונים הישראלי הוא דבר נוראי ומזעזע, וכמה שאני מאמינה ביכולות המכירה, הנחמדות והחיוך החינני שאני צריכה מאוד להשתדל כדי שהוא יצא כמו שצריך, נראה לי שדי קשה לשכנע בחורות מסכנות ותמימות לקנות תחבושות, טמפונים או מה שזה לא יהיה. בכלל הבטיחו לי שאני אחלק דוגמיות של פודינג.
עכשיו זה נראה הרבה יותר נורא פתאום הא? אבל השכר מפצה על כל הדברים האלו אני חושבת.
קרובי המשפחה מגיעים היום בלילה, האמת היא שאני מאושרת, אוי כמה שזה נשמע ציני.
אני באמת שמחה שהם מגיעים, האחיינים והאחים החורגים:)
שוב דירת השלושה חדרים בקושי תהפוך לקרקס ולסוג של שוק, במיוחד לאחיין חובב הגדג'טים שלי שבפעם האחרונה שהוא היה כאן, הרס שני שלטים, מנורה, את המחשב שלי, נראה לי גם רדיו בקיצור הילד יהיה מהנדס כשיגדל, פוטנציאל כבר בגיל 7.
העיקר שקנינו הרבה מזון טעים ושאני אלמד לבשל כמו שצריך ולא רק פסטות ואורז וקלקולי קיבה שונים למיניהם שלהם אני קוראת הכישרון שלי (טוב, זה לא עד כדי כך גרוע בכלל).
נתפלל שגם השינה על הספה תהיה מעולה כמו שהיא תמיד, אני מאמינה שהפעם אני אקבע שיא במספר השעות הכי גדול שבו אני לא אשן, אעבוד כל הזמן, אהיה עם המשפחה ואולי גם אצליח לנשום, כן זה יהיה קשה.
מתי יגיעו כבר ציוני הפסיכומטרי!!?
אני אוהבת את התקופות המפוצצות האלה, דאמט אני בחורה חולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
