למרות התחושות המוזרות שעוברות בי ברגע זה, החלטתי שדווקא זה הזמן לכתוב.
להסתכל על הדף ולכתוב, או במקרה הזה להסתכל על המקלדת ופשוט להקליד. אני יודעת שזה פחות זורם ככה אבל לפעמים פשוט צריך לא?
לפעמים, אני מאבדת את עצמי.
יותר מהכל אני שונאת להראות שאני חלשה, התכונה הזאת דוחה בעיניי, אבל היא דוחה בעיניי רק שאני רואה אותה בעצמי.
אצל אחרים, להיפך,אדם הכי חזק כשהוא מראה את החולשות שלו, וככה אני מרגישה יותר קרבה אליו, או שאולי זה נותן לי תחושת עליונות. הנ"ל היא עוד עובדה שקשה לי להודות בה.
כאילו אני חושבת שעברתי את גיל 5 ויצאתי מהתקופה שבה אני מתרגשת מאנשים שלא שווים את המאמץ שלי, ובשבילם אני מתאמצת הכי הרבה. אני מרגישה שאני יכולה להוציא את זה מהם, את האהבה שלהם אליי, את התשומת לב, לפעמים את הסליחה שלהם. כמו במקרה של היום בדיוק, הפעם אני הייתי זאת שהעפתי, והוא לא היה חבר אלא ידיד ואפילו די טוב פעם. בתקופה הקרויה "התקופה שלפני". התקופה ההיא שהייתה לפני המפץ הגדול, משבר גיל ההתגברות שחוויתי בגיל 20, כן יש כאלה שמתבגרים מאוחר.
לא רציתי אף אחד לידי אז, אמרתי לעצמי שאני עושה הכל לבד, פעם ראשונה בחיי, בתקופה שהייתי צריכה אנשים וטיפול פסיכולוגי.
אני בטוחה שיש עוד טיפוסים כאלה, אנשים שלוקחים הכל ללב ולבטן ואז כשאת מגיעה לטיפול אלטרנטיבי כלשהו את מבינה שצמחי המרפא שאת לוקחת הם אלה שאמורים לדכא אצלך את הכאב שבלב בכלל, ולא הכאבים הכרוניים והפיזיים שתוקפים אותך במשך השנה האחרונה.
כשאת מרגישה צורך להתפרק, ומבינה שאפילו הדמעות לא עוזרות, כשהרופאים אומרים שזאת בעיה כזאת שתחלוף מעצמה ואת יודעת שזאת רק ההתחלה. כשאת כל כך רוצה לצאת ביום שישי, לרקוד, להתפרק ולדפוק את הראש, לאו דווקא מאלכוהול אלא מהשיגרה היומיומית ואז את מוצאת את עצמך עסוקה במי אמר מה, כמה ולמה ולא כי זה באמת חשוב אלא כי ההתעסקות השטחית שלך היא ההתחמקות העלובה מהבעיות שלך.
כשאת כל כך אוהבת, אבל מרגישה שאם לא תשחררי אז יקרה משהו רע, לא כי זה באמת ככה אלא כי זה מה שאת זוכרת ממערכות היחסים הקודמות וכי איזה ניסיון מיני עם מישהו לא ממש חשוב עשה לך את הטראומה הזאת שדפקה אותך.
זאת הפעם הראשונה שאני מודה בזה איפשהו, פרט לאנשים החשובים בחיי, שאותם אני יכולה לספור על יד אחת, לקח לי חצי שנה לעלות על זה בטיפול פסיכולוגי ואחרי זה עוד חצי שנה להודות בזה בפני עצמי.
וכן, אני הייתי הבחורה הסטראוטיפית שהאשימה את עצמה.
קטע מצחיק,, הנזק הגיע הרבה אחרי.
אני מרגישה הקלה. אני ארפא.
Forgetting all the hurt inside you learned to hide so well
בבלוג זה
בכל הבלוגים
