Things I'll never say

זה לא הזמן הכי טוב להתחיל לכתוב

אחרי השורה הראשונה שהקלדתי כאן, אני די בטוחה שזה זמן גרוע. אני עצבנית, חסרת כל יכולת להתרכז.

חסרת חיים בזמן האחרון, רק סופי השבוע מצילים אותי מהיגון הבלתי פוסק שבעבודה המחורבנת הזאת.

נכון, יש עבודות גרועות יותר, נכון יש מקומות עם שכר נמוך יותר, אבל אני צעירה מדי מכדי להיתקע במקום הזה, או צעירה מדי מכדי להרים ידיים בכל מקום עבודה.

כן בהחלט, רק ציניות, אין מוזה היום.

כשתגיע לבית הספר, לא תדע שתצטרך אי פעם לגדול

כשכבר תגדל, לא תרצה להתבגר

כשתגיע לגיל ההתבגרות תאמין שאתה יכול להיות כל מה שתרצה

כשתגיע לצבא, כל מה שהוא בלתי אפשרי יראה לך אפשרי מחוץ לכותלי אותו מוסד

כשתשתחרר מהצבא תבין שתוך שניה כל הרצונות, השאיפות והאשליות למיניהן מתנפצות.

כשתרים את עצמך, תחפש לעצמך מטרה חדש, תשלה את עצמך לכמה זמן,

ואז תבין...

אתה עדיין לא רוצה להתבגר