marantz

הוא יושב שם..

 עד היום בחיבוק ידיים ומחכה לגל..

גל גדול וטוב, שיסחוף אותו רחוק..

 אולי כל כך טוב וכלכך חזק ששום גל לא מספיק טוב בשבילו...

 אחרי הכול כל הגלים כבר המשיכו רחוק, והוא עדין יושב שם..

 אוי לי אני, אני לא גל, אני סתם, בנאדם..

אני כלכך שמחה בשביל עדנושי.. היא כלכך מאושרת.. שידכתי לה את נועם שהיא כל כך רצתה.. מסתבר שגם הוא מאוהב בה אז זה היה פשוט.. הם כלכך חמודים..( החלטתי להקדיש למענם שורה).

אני לא יודעת למה אני רושמת כאן.. אחרי הכל יש לי יומן.. ואני יודעת שאף אחד לא יקרא את זה כי אחרי הכל אני לא זונה בת 13 ולא אנורקסית... או שאולי אני כן(מי יודע)..

נראה לי שזה סתם כי יותר נוח להקליד... אבל למה שאני ירצה שלמלא אנשים תהיה גישה ליומן שלי.. אני רושמת ומוצאת את עצמי מוחקת קללה שרשמתי ואני לא רוצה לרשום כי זה סתם נשמע מפגר.. אבל אם אף אחד לא קורה כאן ואף אחד לא יודע שזאת אני למה אני מנסה לשנות את עצמי?

טוב לא משנה אין לי מה לרשום אז אני מתחילה לשאול את עצמי שאלות מפגרות!