- "אלוהים, זה כל כך טוב לחזור הביתה" אמרתי ברגע כשאמא פתחה את דלת הבית.

- "בואי, הכנתי לך את האוכל שבטח הכי התגעגעת אליו.." אמא חייכה חיוך מרוצה ודחפה אותי בעדינות עם יד אחת על גבי לעבר המטבח.

צחקקתי ואמרתי לה "אני כל כך לא רעבה עכשיו, הדבר היחידי שאני רוצה זה מקלחת ולישון"

- "מה מקלחת ולישון? את אמרת לי שלא אכלת.." אמא החמיצה פנים.

- "בסדר אבל אני לא רעבה" הודעתי בחיוך ואבא בדיוק נכנס עם המזוודות, עזרתי לו להכניס אותן פנימה אל החדר שלי.

נכנסתי אל חדרי ובאמת שכלום לא נשאר אותו הדבר, אני בקושי זוכרת מה השארתי פה מלפני חצי שנה. הכל היה נראה מוזר כל כך,

ישר ראיתי את המיטה המסודרת שלי שרק מחכה שאני אקפוץ עליה ואכנס מתחת לשמיכה. פתחתי את הארון והוא היה כל כך מסודר,

הבגדים נשארו אותם בגדים, המחשב מכובה ואילו לוח המודעות המוכר שלי לא זז ממקומו, מיד ראיתי את התמונה שלי ושל שגיא והגעגועים

המשיכו לגבור, איפה הוא? אוף.

החלטתי שמחר אפרוק את המזוודות וכרגע רק להרגע, נכנסתי למקלחת שהיתה הדבר הטוב ביותר שעשיתי מזה חודשים, סופסוף מקלחת

שרק מנקה אותך ולא מוסיפה לרגליך לכלוך. לאחר מכן ירדתי למטה כי באמת התחלתי להיות רעבה, ישבתי לאכול עם ההורים ולבינתיים

סיפרתי להם על כל הטיול כולו ובין לבין הוספתי פרטים שהם לא הספיקו לשמוע. אכלתי כמו פרה, אוכל של בית זה הדבר שאתה הכי מתגעגע

אליו בעולם. טוב ואחרי שחפרתי על הגעגועים שלי מספיק הגענו לחלק המעניין ביותר, התמונות.

על כל תמונה שעברתי אמא נדהמה והחלה ליילל כמה יפה שם ולמה אבא שלי לא לוקח אותה לטיול קצר לראות עולם ולא רק את ישראל.

אבא שלי אפילו לא מצמץ ורק אמר לי "תמשיכי" בחיוך עייף.

מיד אחרי שסיימנו לקחתי את הטלפון הסלולרי שהשארתי פה לחצי שנה והפעלתי אותו מחכה שהמסך יעלה ואוכל להתקשר כרגע למי שארצה סופסוף.

הדבר הראשון שעשיתי היה לצלצל אל שגיא ולדעת מה קורה איתו. 'הגעת למשיבון הקולי..' למה דווקא עכשיו?

שבוע אחרי החזרה לארץ.

- "יואו, כל כך התגעגעתי לבלות איתך שוב" יעלי חיבקה אותי צעד אחד מהכניסה לקניון. יעלי היא החברה הכי טובה שלי, זו שהיתה איתי מאז הגן ועד היום,

לפעמים אנחנו משיגות איזו תמונת-גן ומבינות כמה הזדקנו כבר, כמה שזה מגוחך לצחוק על זה כן? במיוחד כשאת רק בת 19.

השיחות עם יעלי על הטיול המפורסם שלי לא הסתיימו, אפילו לא שבוע אחרי, כל יום זה משהו אחר, עשיתי סבב בארץ בשבוע הזה וביקרתי את סבתא

ועוד כמה קרובי משפחה שאמא טוענת שהם מתגעגעים אלי "ואת פשוט חייבת לראות אותם!" היא אמרה לי. שיתפתי את כולם בכל חוויה שהיתה לי,

אחרי כל כך הרבה זמן כשאת בסביבת אנשים לא מוכרים לדבר עושה לך רק טוב. עד שהגענו ל"שיחת שגיא".

- "אני לא מבינה אותו, קודם כל הוא לא מגיע לשדה התעופה ועכשיו הוא לא עונה?" יעלי הפגינה הזדהות והתעצבנה מעט, לפני שהספקתי לומר

אבגדה היא המשיכה לדבר "זה לא שהוא בבסיס ולא יכול לענות לטלפונים או משהו, הוא השתחרר מלפני חודשיים.." היא אמרה.

- "אני יודעת!" הבהרתי את העמדה שלי בה אני מסכימה עם יעלי "האמת שכבר עברתי את שלב הדאגה כי כרגע אלו סינונים ברורים ביותר.."

- "אז איך את לא כועסת? כאילו סליחה את פשוט נראית כל כך אדישה למצב.." היא אמרה.

- "זה לא שאני לא כועסת.." אמרתי "זה פשוט ש.." המשכתי והנמכתי את קולי "אני פגועה ממנו" הודתי.

- "את צריכה להיות!" יעלי ניסתה להגן עלי או משהו.

- "לא בקטע הזה של כעס וחוסר רצון לראות אותו שוב, אני הכי רוצה לראות אותו בעולם ועדיין רוצה להיות איתו.." ניסיתי להסביר את עצמי.

- "אז מה העניין?" יעלי שאלה והיה לה פרצוף לא מבין בכלל.

- "אני חושבת שהוא לא אוהב אותי יותר" אמרתי בלב כואב.

חזרתי הביתה מהקניון עם יעלי, רעבה, עצובה ומדוכדכת. הזמנו לאכול סושי אבל לא יכולתי לגעת בו מרוב מחשבות וכאב על שגיא. הוא לא אחד כזה,

למה הוא עושה לי את זה? ממתי הוא הפך להיות אחד כזה? איך חצי שנה יכולה לשנות בן אדם.

- "חמודה שלי" אמא חייכה אלי כשראתה אותי בבית "איך היה?" היא התעניינה.

- "כיף" חייכתי אליה חיוך כל כך עצוב שברגע ששמתי לב לזה הכרחתי את עצמי לחייך אליה את החיוך הכי מאושר בעולם וכך היה.

- "שגיא התקשר" היא אמרה וציפתה לתגובה שלי. תוך שנייה הלב שלי האיץ את פעימותיו ומבטי הפך לממוקד יותר.

- "מה?" נדהמתי לרגע, למה ששגיא יתקשר הביתה ולא אלי?

- "כן, הוא רצה לדעת איך היתה הנחיתה ואם הכל בסדר איתך.." אמא חייכה.

- "הוא התקשר הביתה?" שאלתי עוד מתקשה להאמין.

- "כן.." אמא שלי איבדה מעט מסבלנותה "ממש לפני חצי שעה" היא הסבירה.

לא עניתי, רק התחלתי את החישובים בראשי, למה שהוא יתקשר הביתה? אם הוא יודע שנחתתי למה הוא לא התקשר לפני כן?

הוא מתחמק ממני? יש לו מישהי אחרת? זהו, הוא נפרד ממני על בטוח, ואז הכי כואב.. התחלתי להתחרט שעזבתי בכלל לחצי שנה המטומטמת הזאת! רק כדי שתבינו ותכנסו לתוך העניין, בואו אני אספר לכם על הסיפור שלי ושל שגיא.

הכל התחיל מלפני שנתיים, בדיוק עליתי לכיתה י"א ובתור קבוצת בנות מסכנות שהחופש נגמר להן ומעכשיו חוזרים ללמוד החלטנו לנצל את היום האחרון של החופש, ממש יום לפני הלימודים ללכת לים ולהשאר שם עד הבוקר ומשם ללכת ליום הראשון בכיתה י"א. כך היה וכך נעשה רק שבין השעה 23:00 ל-4:00 לפנות בוקר חבורה קטנה של בנים בני 20-19 ניגשה אלינו והעבירו איתנו ככה חמש שעות בכיף. השעות האלו עברו לי במיוחד בכיף כי את כולן ביליתי עם אחד מהם - שגיא, משם והלאה נשארנו בקשר ואחרי ארבעה חודשים של פלירטוטים לא מהעולם הזה וגם כמה וויכוחים על הדרך זה הוחלט ונקבע וכבר כיכבנו כזוג מאושר. בכל אופן, הבן אדם הזה הוא הדבר הכי טוב בחיים שלי כמעט שנתיים, איך אפשר לעזוב דבר כזה בין יום? כמעט שנתיים מהחיים שלי נעלמים בין רגע, האדם שחלקתי איתו את החיים שלי כבר לא נמצא סביבי, זה מרגיש כאילו מחצית ממני נעלם, עכשיו כולםמבינים למה זה כל כך כואב?

- "טוב תודה.." עניתי בבילבול ונכנסתי לחדר שלי.

מיד הוצאתי את הפלאפון שלי מהתיק וצלצלתי אליו, חסר לו אם הוא מסנן שוב.

'הגעת למשיבון הקולי..' איך? איך זה קורה? הוא כל כך מכעיס אותי.

הלכתי למטבח בצעדים איטיים, הייתי כל כך מבולבלת, הוא משחק איתי? אז שיפסיק, זה לא מצחיק אותי. הוצאתי את הטייק-אוואי שלקחתי מהסושי-בר וישבתי לאכול את זה בסלון שוקעת ברחמים עצמיים ומחפשת איזו תכנית טלוויזיה שתעודד אותי קצת.

- "גילי'זיציה, בא לך לצאת לאנשהו? שבוע הבא אני אחזור לבסיס ולא תראי אותי למשך שבוע!" איב איימה עלי, אחת משלושת הבהמות.

- "אם בא לך לשבת בבית של פרה שאוכלת כרגע סושי והיא מרחמת על עצמה כי יש מישהו שעדיין לא התקשר אליה - את מוזמנת.." ייללתי.

- "עדיין?" איב נשמעה המומה.

- "עדיין" עניתי בעצב.

- "אני באה ומביאה איתי פופקורן וסרט טוב" איב אמרה בגיחוך שמנסה לעודד וניתקה מבלי לחכות לתשובה.

איב הגיעה, ישבנו אצלי בסלון, ההורים כבר הלכו לישון ואני נשארתי עם איב מול הטלוויזיה, רואות איזו קומדיה רומנטית עם המון פוצי-מוצי רק כי

זה עדיף על אגדות של פעם או לראות 'גריז' בפעם המאה ומשהו.

- "אנחנו חייבות להפסיק לראות קומדיות רומנטיות.. בואי נעבור לאימה או אקשן" איב מלמלה באמצע הסרט בדיוק ברגע שהזוג התנשק אחרי מריבה.

- "למה? זה עושה אותך בודדה?" גיחכתי.

- "כן.." איב השפילה מבט בציניות וצחקה.

- "מה עם ינאי?" שאלתי ואז כשהבנתי שלא שמעתי את סוף הסיפור מלפני עוד חודשיים הבנתי שאני חייבת פירוט.

עצרתי את הסרט בפתאומיות והסתובבתי אליה בתנועה חדה "ואוו, שכחתי לשאול, מה באמת עם ינאי!" הייתי המומה לרגע ששכחתי מזה לגמרי.

איב רק גיחכה לעצמה והחלה להיות נבוכה. "איב!" קראתי לה בשמה כשהיא לא הסתכלה לכיוון שלי אפילו "איך לא סיפרת לי את זה שבוע?" יצאתי

מדעתי, ינאי הוא אחד הבחורים החמודים שקיימים והוא מחזר אחרי איב ללא הפסקה, הוא משרת איתה בבסיס, ואחרי שראיתי תמונה שלו החלטתי

שהיא צריכה להתחתן איתו אפילו. אין, הבן אדם הוא שלמות עם שתי רגליים.

- "די גילי נו, אמרתי לך שאני בחיים לא אהיה איתו" איב אמרה בחיוך 'תפסת אותי' וניסתה לקחת ממני את השלט כדי להמשיך את הסרט ולהשתיק אותי.

- "אני כל כך לא נותנת לך את השלט, דברי קודם" ציוויתי עליה בחיוך מאוזן לאוזן, תופסת אותה בנקודה רגישה "נו, אני יודעת שאת רוצה אותו.."

- "קודם כל- לא אני לא" איב אמרה ועוד לפני שהספקתי לשאול למה היא ענתה "הוא שחצן-מתנשא שכזה וזה לא מתאים לי בכלל!"

- "חבל" עניתי קצרות גורמת לה לחשוב עליו קצת ולמה זה 'חבל' כל כך, תמיד שאני אעשה לה דברים כאלה היא תתחיל לחשוב עליהם.

- "זה לא חבל!" היא התעשתה לאחר מספר שניות והביטה בי מצחקקת, כאילו אני אמא שלה שמחליטה עם מי היא תצא ועם מי לא.

- "הוא ממשיך לנסות או שהוא ויתר?" שאלתי ממשיכה את הסרט, חסרת עניין כדי שאיב תדבר כבר.

- "היה משהו שנתן לו תקווה לחודש הקרוב אז לא נראה לי שהוא יפסיק.." איב אמרה מחוייכת לגמרי.

הסתכלתי עליה שנייה וניסיתי להבין מה היא מנסה לומר לי, מישהו התבלבל? בכל אופן, עצרתי את הסרט שוב ובטון גבוה אמרתי "לא, אני לא הולכת

לוותר לך!" והיא התחילה לדבר בלי סוף.

אחרי שהם סגרו שבת ביחד עם עוד שניים והם די היו לבד היא פילרטטה איתו כמה שהתחשק לה הזנזונת הזו, באמת שהוא חתיך ועוד במדים?

תהרגו אותי, זה יהיה עדיף. אחרי שהיא פילרטטה איתו כל היום לבסוף כשהוא שאל אותה אם יהיה סיכוי והיא ענתה לו שממש לא אבל לאחר מכן

הם התנשקו, ממש החלטית איב הא?

- "אתם כל כך תהיו ביחד ואת תמותי עליו" סיכמתי.

- "כל כך לא" איב התחילה בוויכוח שקטעתי לאחר פחות מדקה.

- "אנחנו נראה" סגרתי את הנושא.

- "אני מעדיפה ללקק ממנו שוקולד מאשר להיות איתו" איב אמרה והתחלתי לצחוק כי זה כל כך לא קשור, תמיד-תמיד-תמיד יש לה יציאות כאלה.

אגב, רק בשביל ההבנה שלכם.. איב שונאת שוקולד. לכו תבינו.

המשכתי את הסרט ולפתע השיר של  גווין דגרו "I'm in love with a girl" נשמע מהטלפון הסלולרי שלי.

הסטתי את מבטי לאיב תוך מספר שניות וכך גם היא עשתה, הלב שלי התחיל לדפוק כי פשוט אין מצב שזה קורה עכשיו.. שגיא מתקשר?

זה הצלצול שלו, שכחתי לגמרי מהצלצול הזה, עוד לפני שטסתי החלפתי אותו ופתאום לשמוע את זה היה מוזר.

הרמתי את הטלפון במהירות וראיתי על הצג 'שגיא החתיך3>' שגם זה לא השתנה וחייב להשתנות במהרה.

- "אמא איב.. הוא מתקשר" אמרתי והסתכלתי עליה כאילו קפאתי.