טלנובלה בבלוג

בפרקים הקודמים ב"טלנובלה בבלוג":

נדב אלוני:"יוו מזה האופנוע הזה?"

נטלי הרוש:"דנה הביאה לי... רוצה סיבוב מחר?"

רועי ברגמן:"נדבי.. תידע לך רציני שאין אין.. לא יודע למה יש לי הרגשה מזה חרא לגבי מחר... אבל רציני אני חולה עליך ברמות.. את יותר מאח בשבילי"

נדב הלך לישון בלילה וחלם חלום מאוד מוזר.....

 הוא חלם שרועי ואימא שלו (של נדב) רוקדים על הקבר שלו (של נדב) ויורקים על הקבר.

הוא כמעט בכה... כמעט צרח.. והוא לבד בתוך הקבר...

איזה קטע... רק היום הוא שמע בשיעור קבלה שחלומות ת-מ-י-ד מתגשמים!!!!!!!

*נדב קיבל טלפון

X:"אפשר עכשיו... תפגוש אותי ברחוב האחרון.. רחוב החיים 8"

נדב אלוני:"סבבה.. ביי"

סיגי לקחה את הסמים, והתעלפה במקום. מרי ברוש נכנסה.

מרי ברוש:"מזה??????????? תפנו אותה דחוף לבית חולים...."

                                                      היא התקשרה ל-101 (מד"א) והזמינה לה אמבולנס

נדב אלוני נסע על האופנוע לכיוון רחוב החיים, אבל מישהו שפך המון שמן על הכביש.. הוא איבד שליטה ונפל במהירות מהאופנוע.. מעליו  נפל האופנוע... ואח"כ הוא נדרס... קוראים וקוראות... נדב אלוני מת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דפיקה על הדלת של רועי ברגמן:

עמדו שם שני שוטרים וצחי ברוש!

צחי ברוש:"רועי אני מצטער אבל נדב מת בתאונה"

רועי ברגמן:"חלאס חלאס כבר י'סכסכן... יוווו חלאס איתך.."

ואז זה קרה... השוטרים הראו לרועי את התעודת זהות של נדב מלאה בדם, הטלפון מרוסק ומלא בדם, והבגדים הקרועים וגם הם חמים ומלאים מאוד בהמון המון דם...

לרועי לקח כמה שניות לעכל.. ואז הוא התחיל להבין.....

רועי ברגמן:"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה".

היום ב"טלנובלה בבלוג":

פרק 8

צחי ברוש:"רועי אתה בסדר?"

רועי ברגמן נפל על הריצפה:"אאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"

"נדבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב"

"טוב די די אתם לא קולטים הוא רק פצוע הוא לא מת"

רועי ארז תיק ורץ החוצה.

השוטרים קפצו אחרי רועי ותפסו אותו.

שוטר א':"הוא לא שמה"

רועי ברגמן:"איפה הוא?"
שוטר ב':"הוא הועבר לחברה קדישא.. עושים לו טיהור-מחר הלוויה".

רועי ברגמן:"אההההההההההההההההההההה??? לוויה????????? מה??????????????"

"אין אין אתם משקרים עליי... זה לא יכול להיות... נו מה הוא עובד עליי... המניאק בטח כבר באילת... נכון אתם עובדים עלייי??? נכון??"

השוטר הראה לו שוב את תעודת הזהות המלאה בדם.

רועי ברגמן:"אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"

לחצו כאן לשיר שיכניס אותכם למצב רוח.

רועי התיישב. נדב כבר איבד את אבא שלו בגיל 4, אבל רועי מעולם לא התמודד עם מוות, זה היה לו זר, שונה, אסור.הוא הרגיש במין ערפל, במין חלום. הוא הפך להיות מוצק. הוא קפא על מקומו. השוטרים הלכו לבשר לשלי אלוני (אמא של נדב). צחי נשאר ליד רועי. רועי קפא לחלוטין. לא זז, לא דיבר, לא בכה, לא מצמץ. הוא היה לבן כמו שלג. צחי בחיים לא ראה ככה את רועי. הוא פחד, הוא הרגיש אשם, הוא נזכר בשיר שהוא שר "תחרות כלבים", הוא נזכר בכלבים שבגללם הכל קרה, הוא היה השבוי של דנה ושל X. הוא פתאום ריחם על רועי. רועי, לעומת זאת, לא היה זקוק לרחמים. הוא לא רצה אוויר, לא אוכל, לא מים, הוא ישב על הכיסא במשך 5-6 שעות מבלי לזוז או לנוע. כשדיברו איתו- הוא לא ענה. כשצחי ניסה להזיז אותו- הוא לא חזר למצבו. הוא בעצמו היה מעין "מת חי".

ואז זה קרה, הוא התחיל לבכות. זה שימח את צחי- כי הוא ידע שהוא מתחיל לעכל, והוא עבר את ההלם הראשוני. הוא לא בכה בקול, הוא נחנק, הקיא, ועדיין לא זז הרבה. אחרי תחנונים רבים- הוא שתה מים.

X:"מעולה, הרב כהן, מעולה". "כמובן שזה לא יילך בחינם, אני אתן לך מתנה גדולה -משהו כמו 15,000$ - הולך?"

"תהיה בריא"

מרי ברוש הגיעה ועזרה לצחי לסדר את הבית. הוחלט שישבו שבעה  במקום המגורים של רועי ונדב, ושנדב יקבר בבית העלמין"חסד עד עולם" שממוקם קרוב אליהם.

לחצו כאן לשיר שיכניס אתכם לרקע

שלי אלוני (אמא של נדב הגיעה). שלי היתה המשפחה היחידה של נדב, בן מוכה מצד אביו שמת (אף אחד לא שאל איך), מנודים מכל המשפחה.

רועי ברגמן התעקש לשבת שבעה, וקיבל אישור מהרבנים- כי הוא היחיד שיוכל לומר קדיש.

הוא האח היחיד לנדב אלוני- הוא לא באמת אח- אבל הוא הרבה יותר מזה.

שלי אלוני ורועי ברגמן ישבו בכסאות האבלים, לרועי כיפה שחורה על הראשף לשלי מטפחת שחורה. שניהם לבשו שחור. שניהם בכו, הייתה ביניהם אחווה כמו של אם ובנה, כמו של משפחה שכולה.

שניהם היו מוכנים להישבע שהם מרגישים את נשמתו של נדב.

בפינה דלק נר זיכרון ותמונה של נדב היתה מונחת שם.

שלי נזכרה בעבר, בילדות הנשכחת של נדב. איך הם ברחו מהאב המכה, איך הם נודו מכל המשפחה, איך הם חיו בעוני, ואיך רועי הפך להיות לנדב אח ואבא. הם היו חברים טובים. מעולם לא רבו, היו דוד ויהונתן.

היו היו היו

רועי היום בודד, יתום, ושלי-אלמנה ערירית וכרתה.

אבלים וחפויי ראש ישבו שם כולם ממולם, אולים ביצים קשות עם אפר.

סיגי ישבה בצד- כי היא קיבלה אישור זמני לצאת מבית החולים ללויה.

ונעמה, אחותה של סיגי, באה לנחם.

היה זה הלילה שלפני הלוויה, הם היו אבלים, עצובים, כעוסים, כאובים.

והכל- הכל לעילוי נשמת נדב אלוני ז"ל.

נדב אלוני ז"ל-עטוף בתכריכים.

ת.נ.צ.ב.ה.

פרק הבא- הכל מסתבך.