עכשיו שקראתי הפוסט האחרון הבנתי כמה אני טועה.

אבל אני מחייכת כי לא רע לי בכלל.

יומיים היה לי קצת קשה.מאז הפרידה הרבה מים עברו.הרבה אנשים ופגישה אחת מקרית שהותירה אותי פעורת פה בפנים.בן אדם אחד שכל כך לא ציפיתי שיחדיר בי כל כך הרבה אופטימיות.

כבר שבועיים שאני מקבלת אהבה בלי סוף מכל כך הרבה אנשים סביבי,והכל כי אני מחייכת.בלי הפסקה.

והבנתי שיש דברים שלא תלוים

וגם תלוים

ושטוב לי

וכשרע להבין שיהיה טוב

ולחייך.

כי ציניות זה פאסה.וחיוך זה אמיתי,בדיוק כמו שדור אמר.

ויפה לי חיוך

גם אם אני לא חושבת ככה

ואני מתגלגלת,ושמחה על כל מה שיש לי,ועל החיים שיש לי,ועל כל האנשים המדהימים שיש בתוכם.

ואני מרגישה שאני השתנתי

וגם אם יש אנשים שהיו קרובים אלי,ועכשיו קצת מתרחקים-לא אכפת לי

כי האושר מביא איתו מלא דלתות שנפתחות,ומלא אנשים שבאים ונכנסים אבל צריך גם לדעת לתת להם ללכת,כי יש להם רצונות משל עצמם.

וטוב לי.

ככה לא תלוי

בכלום.

כי לא רע פה.ויש לנו כ"כ קצת זמן.