אם יש משהו שמחרפן אותי זה כל החוצפנים האלה שמנסים לשכנע אותך שאתה פראייר ושמה זה באסה לך שאתה בשנת שירות.

למה כשאני יורדת בצומת פרדס חנה - כרכור עם ליעדי ועוד איזה חיילת פרחולה שמשום מה סגרה 35 ליד גבול לבנון אני צריכה לסבול משפטים כמו "מה אבל את לא מתבאסת עכשיו כשאת שם בשנת שירות?", "חחחחח תביני! מהפחית שאני שתיתי בשקם יעשו לך את הדיסקית!", "יה איזה צהובה!!","את לא מרגישה שאת מבזבזת שנה מהחיים שלך??"........ יה חתיכת כפוית טובה!

סבבה, לא לכולם מתאים לעשות שנת שירות, אני מבינה את זה וזה מקובל עליי מאוד, אבל שלא יעזו אח"כ לצחוק על כאלה שכן. יש להם זכות להגיד דבר אחד בלבד - "וואו, כל הכבוד לכם. אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה".

זה פשוט מטריף אותי.

למה אני כל פעם מחדש צריכה להסביר שלא, אני לא עושה שירות לאומי ושאני כן מתגייסת לצבא, פשוט שנה מאוחר יותר.

למה אני צריכה להגן על עצמי ולהסביר שמבחינתי אני לא מזבזת שנה, אני מרוויחה אותה.

המודעות בארץ הזאת לשנות שירות שואפת לאפס. גם מבחינת התושבים וגם מבחינת המדינה.

משיגים לבנות כרטיסי נסיעות של שירות לאומי בקומבינה, והבנים נאלצים להסתדר עם הכאב ראש של ההחזרי נסיעות.

למה לא מעבירים חוק שנות שירות, ונותנים לנו לפחות קצת ממה שמגיע לנו?

אנחנו לא מחפשים תמורה או מתנות, אבל קצת כבוד מינימלי.

זהו.

פשוט הייתי חייבת להוציא את זה.

אחרי חצי שנה בשנת שירות, כששמעתי את זה כל כך הרבה פעמים, זה מפסיק להצחיק ומתחיל לחרפן אותך.

אז לכל אלה שאי פעם אמרו לש"ש "פראייר" וכיוצא מזה - תסתכלו שנייה על עצמכם ותתחילו להעריך אותו.

אלה.