אז כן, יש לי היום יום הולדת.

אפילו התאריך העברי הלועזי התאחדו, כמו שקורה בדרך כלל אחרי 19 שנה.

וזה מוזר.

כל כך הרבה השתנה בשנה הזאת.

כל כך הרבה.

אני כבר מזמן לא בי"ב, ואני גם לעולם לא אוכל לחזור לשם, לאיך שהיה אז.

וקשה כבר בשנת שירות, ונמאס, ויש יותר מדי פעמים שבא לך פשוט לעזוב הכל וללכת.

והבנת כבר מזמן שהקומונה זה לא מה שדמיינת ורצית וייחלת לעצמך, וכנראה שהיא גם לא תהיה.

ושום דבר כבר לא אותו דבר, כלום.

ואני רק עסוקה בלהתגעגע אליו, ובלא להבין למה הוא לא איתי כאן עכשיו.

כי המון פעמים זה מרגיש כאילו הוא הדבר היחידי האמיתי והטוב בחיים האלה.

אבל מצד שני, זה הכי חשוב.

ואת כל זה קראתי רק כדי להגיע לסוף לא טוב.

את כל זה קראתי רק כדי לגלות שבסופו של דבר הם לא התגברו על מה שקרה, ולא חזרו אחד לשני.

לקחתי את הספר הזה הרבה יותר מדי קשה, באופן אבסורדי לחלוטין.

אז...מזל טוב אני מניחה.

יום הולדת שמח או משהו כזה.

(אז למה זה לא מרגיש ככה?..)