לפעמים קורה שאתה מתחיל לשאול את עצמך אם לכל דבר בחיים יש סיבה? לעזאזל, עוד לא מצאתי מה הסיבה למחלה שלי. השתדלתי לא לפגוע באף אחד, אני די נחמד לבריות, לא הייתי בדיכאון או משהו כזה והייתי בריא לחלוטין במשך כל 25 השנים הראשונות של חיי.
כבר ארבעה חודשים שאני לא מתפקד. לא יכול לעבוד, לא לצאת לפאבים, בעצם לא לצאת בכלל... מן משחק אכזרי של אלוהים. אוף, כבר אין לי כח!
לא נורא. לפחות אני די בטוח שאני לא הולך למות. אחרי שעשו מהוורידים שלי מסננת ובדקו אותי בצורות שמזכירות אינקוויזיציה ספרדית אני, לפי כל העדויות, במצב יחסית תקין. למעט חיידק אחד או שניים וגם כמה ווירוסים לא סימפטיים במיוחד. לא שפעת או משהו כזה. ואפשר להירגע, גם לא איידס, או צהבת, או סרטן, או צליאק, או זאבת, או צרעת, או אדמת, או חזרת, או נזלת, או סוכרת או משהו כזה באופן כללי. כן, באופן כללי אני די בסדר. הבעיה היא באופן ספיציפי.
כי זה לא ממש עוזר לך לשמוע שלחץ הדם שלך וספירת הדם שלך תקינה בהחלט בזמן שאתה לא יכול לצאת מהמיטה.
עד כאן להיום, נתראה מחר...