היום, בפגישה אצל הרופא מומחה המצויין שמצאתי התברר שהתרופות שניתנו לי ונכשלו ניתנו לי מכוון שהדיאגנוזה של רופא המשפחה הכושל שלי הייתה מוטעית. האנטיביוטיקה התקיפה חיידק רדום אצלי בגוף. רדום - ולא פעיל בעליל. החיידק המסכן בכלל לא היה קשור למחלה. הוא ישן לו בהנאה ועשה פוטוסינטזה עם מערכת הדם. למעשה, ככל הנראה לו היו לו לאומלל כוונות רעות. אבל לצערו הרב הוא נתגלה בבדיקה פשוטה ומאז נחרץ דינו להישמד באופן לא פוליטיקלי קורקט.
כן, כן, חיי חיידקים מעציבים ביותר. בכל מקרה הם לא נמשכים יותר מכמה ימים. אבל לחשוב ששושלת שלמה של חיידקים נכרתה באחת במעשה אנטיביוטי נמהר וקטלני זה פשוט דבר מעורר רחמים. טעות אחת של רופא לא מעמיק אחד חרצה את דינה של ציווליזציה שלמה שהתנחלה לי בגוף.
וכיאה לכל מערכות הג'נוסייד בהיסטוריה, המלאכה הותירה אדמה חרוכה בכל האיזור. שלושה שבועות מחיי אני תרמתי למלחמה המיותרת בחיידק תמים וטוב לב. שלושה שבועות שבהם גופי החלש ממילא התדרדר יותר ויותר ואיתו מליארדים של צורות חיים מועילות. הם נמוגו. נמוגו כלא היו. לא תרבות אחת כי אם אלף תרבויות. עולמות שלמים חיוניים לגוף נקטלו באחת בתוך מסע מחריד של קטל מודרני, אכזרי מאין כמוהו.
ובסוף ה"טיפול" נותר שדה קרב עזוב וכואב. מחורר ושרוף. שתימרות עשן אחרונות מיתמרות מעליו ומסמנות, כמו דגל לבן, כי כלו כל הכוחות והגרוע מכל התרחש. עשרה כדורים מרוכזים ביום היו התחמושת האיומה. והם הותירו שממה ועיזבון. שצריך עכשיו לתקן.
מחלות וחיידקים הם עולם ומלואו. קשים הם חייו של חיידק אלמוני.
"הניתוח הצליח - החולה מת"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
