אני מנסה לדלות מהזיכרון החבוי שמסתתר לי בראש סימנים לנפילה. אני חורש את קפלי התאים האפורים הללו ומנסה לזרוע בהם את המחר. אם הוא קיים בגלל. אך נראה לי שהאדמה חרוכה...
הכאב הכי כבד הוא של הרגליים
לפעמים אני מרגיש כמו כיווץ שרירים
לפעמים כאילו נרדמו לי הגפיים
אבל שום דבר ממשי לא קרה לרגל
והשרירים מתפקדים כרגיל
הכאב הכי כבד הוא זה שנמשך ונמשך
ולפעמים הוא נמשך שעות על גבי שעות
ואי אפשר לישון וכל הגוף רועד
כאילו עקצו אותך במיליון סכיני גילוח
כאילו לא מרפים ממך לשנייה
הכאב הכי כבד הוא של הנפש
שרוצה לפרוח. הנפש הבריאה
בתוך הגוף הכואב
ואין מה לעשות
צריך לחכות ולוותר
ולוותר שוב פעם ושוב ושוב
עד שלא נשאר מרגשותיך כלום למעט אותו וויתור
הכאב הכי כבד הוא זה שאינו נראה
שאפשר לצחוק איתו
אפשר לפעמים גם לעמוד וללכת
ולהיראות בריא מבחוץ
כי הוא נשלח ישר אל הלב
הוא לא צריך כל מיני סוכנים
הכאב הכי כבד לא זקוק לדבר
הוא פשוט נמצא שם
הוא גר בתוכך
ואתה האורח שלו
ואין שום תוכניות
הוא כואב ואתה נצבט
ואתה פשוט מחכה ומחכה
עד שלא ישאר ממך דבר
פרט לכאב הכי כבד