חג אהבה שמח, אהובה שלי.
אז, זה חג האהבה השני שאנו חוגגות. למרות שלא ממש חוגגות, כי את בעזה ואני קצת במרכז הארץ. ובקרוב נהיה יחד שנה וחצי.
אני יודעת שזו ברכה מאוסה, שחוקה ולעוסה, אבל מי אמר שאני לא בן אדם כזה? אז בייב, אני מאחלת לנו עוד עשרות שנים של חגיגות יום האהבה.
זו גם אחת ההזדמנויות להסתכל לאחור ולראות כמה עברנו; אז רבנו, ובכינו, צחקנו והשלמנו (בדרכינו שלנו אנחנו דווקא עושות את זה מצוין). ונפרדנו ונפרדנו J ולקחנו כמה פסקי זמן, אבל התחשלנו כל כך. ואנחנו כבר לא חניטות, אנחנו כבר פירות בשלים (וגם פרות בשלות). והוכחנו שהמדע לא תמיד צודק, כי הוא אומר שה-HIGH וההתאהבות יורדים אחרי תשעה חודשים, ואנחנו המשכנו עם זה דיי הרבה הלאה, וזה אפילו לא עומד להפסק.
אני רואה בך כאשה שלי, כחברה שלי, אשת סודי, האמא של הילדים שלי. את מציפה אותי באלפי רגשות טובים, אני מרגישה צביטות קטנות ונעימות בכל הגוף כשאני שומעת את השם המושלם שלך.
את עושה אותי מאושרת. טוב לי כשאני חושבת עלייך, טוב לי כשאני איתך. אני אוהבת שאת נוגעת בי ושאת מנשקת אותי, שאת מטפלת בי כשאני חולה, שאת משחקת לי בשיער וגם שאת חופפת לי אותו. אני אוהבת לתכנן איתך את החיים המשותפים שלנו (אני באמת רואה את עצמי מרימה יחד איתך פינגווינים), כי רק איתך אני מרגישה את הבטחון העצום הזה להמשיך הלאה בחיים, בעיקר כשאני בטוחה שאת תהיי בהם עד יום מותי.
עד כאן ברכתי בשבילך, גם שאר הברכה מוצפת באהבה, אבל אותה את כבר תרגישי על בשרך.
בלילות של ירח מלא
בלילות של ירח מלא
רואה אותך לידי
שוכבים על המיטה בחושך
כל החלונות פתוחים
האור מאיר אותנו
כסוף וחלבי
הנה הפנים שלך
הנה העיניים
הנה החיוך האצילי
הנה הפחדים והנתק
הנה דאגה אלי
והנה שמחה
כי אנחנו כאן ביחד
יש לנו אהבה
היית מאמינה
אחרי כל המדבר הזה
איזו נחמה
בלילות של ירח מלא
דמיון הופך למציאות
כמעט שאפשר לגעת
דרך זיכרון - בדמות
אני יודע
נכון את לא שלי
אבל עכשיו
בחושך את איתי
יש לנו אהבה
היית מאמינה
אחרי כל המדבר הזה
איזו נחמהנחמה