אומג.
כמעט שנה.
פאקינג ש נ ה.
כמה דברים השתנו.
אני יודעת שהשתנתי.
תכלס? לטוב ולרע.
ותאמת? זה לא מעניין אותי.
אני יודעת שכולם חושבים עליי "שיו איך היא השתנתה, איכ." ו-"אומג, ספיר, אני מזה לא מכירה אותך ככה! פעם היית יותר חמודה."
כאילו, WTF?
אוליי מבחינת מראה השתנתי, כן, חצי עולם משתנה מבחינת מראה.
אף אחד לא נשאר אותו דבר לנצח. יעני, אנשים גודלים וכאלה יו נואו.
אבל מבחינת אישיות? תאמת? נשארתי אותו בנאדם.
חבל שלאנשים אין אף פעם כוח וזמן להכיר אנשים אחרים מקרוב.
תמיד שופטים לפי מראה.
"אוי כן, היא כוסית. בטח היא מזה חמודה!!1."
"איכככ, גאד!! היא כזאת פריקית אז היא בטח גם כלבה"
חחחחח.
אנשים מכוערים.
וואי אז אוליי יש לי פירסינגים ,
אוליי אני לא מתלבשת כמו כולם ,
אוליי אני שומעת מוזיקה אחרת ,
ואוליי גם השפה שלי קצת שונה.סליחה, "שפת רחוב".
מה שמצחיק שגם כשאני הולכת ברחוב אנשים אומרים "איכס מזה פה, שפת רחוב!"
אבל בתכלס,
אני זה אני.
עם כול הדפקטים ועם כול ה3 וחצי יתרונות שיש ביD:
מזה משנה איך הבנאדם נראה?
דווקא אני למדתי שדווקא ההכי יפים הם מניאקים,
והפחות יפים הם האנשים הכי חמודים בעולם.
ותכלס?
לא. לא מספיק מבט אחד בשביל לשפוט תבנאדם.
תאמת? גם לא שניים ושלוש.
אז אנשים, תעשו טובה ותנסו להכיר תבנאדם לפני שאתם שופטים אותו.
סתם חרא.
><
אבל בקטנה.
אני לא מאמינה עדיין שהכרתי את כול האנשים האלה.
כול כך בא לי בטוב.
אנשים שתמיד יהיו שם בשבילי.
ובתכלס? כמה זמן הם מכירים אותי?
חודש? חודשיים?
זה אפילו לא משנה להם.
הם אוהבים אותי יותר ממה שאנשים שהיו חברים שלי 7 שנים אוהבים.
עצוב קצת לא?
נננננננננננהההההההההההההה.
אבל הגעתי למסקנה שהחייים יותר מידי קצרים גם ככה בשביל לחשוב על המראה שלך וכול הבולשיט הזה.
הם זזים. ממשיכים הלאה.
ולמען האמת, אם החיים היו עוצרים על כול טעות קטנה, כבר מזמן הם היו תקועים.
live the moment.
חח סלוגן לחיים.
טוב הלכתי.
נראה לי יש לי קקיO_O
3>
ily.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
