|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
you came to me
היי קושקושים!
זהו יום שישי היום ואני יושבת לי בביתי, גלמודה ומזקינה, מכיוון שמחר ב-6 וחצי בבוקר מילאדוש בא לאסוף אותי לעוד יום עבודה 100לף (תבטאו את ה"מאה" עם ע') במקדונלדס. במקום לבלות עם אייל באיזה פאב, עם בלה בבית קפה או עם עומר בסינמה סיטי (כבר סיפרתי לכם על מבצע הסרטים המדהים שלנו?) אני יושבת בפיג'מה מול המחשב, בקבוק הייניקן בידי, beach house באוזניי וחשק עז לחתוך את ורידי הענוגים בליבי. נוסיף לכל זה את העובדה שאני כרגע בדיאטה נטולת פחמימות (שבוע חלף, נצח נשאר) וחילופי מזג האוויר גורמים להתעטש בבוקר, בלילה בין עיטוש לעיטוש וקיבלתם אותי במתכונת ממורמרת-אפגרייטד ומורחבת (השואפת להתכווץ, פיזית). אני רוצה לחם. אוף.
ארקטיק מאנקיז הוציאו סינגל שני מהאלבום החדש. ממש היום. הסינגל, שהוא במקרה אחד השירים היותר יפים שלהם באלבום ובכלל, cornerstone שמו, זכה לקליפ ספק מצחיק ספק מטומטם אש, שבו אנחנו רואים את אלכסוש במראה המטורזן (שיואו אני שונאת את השיער הארוך הזה!!#$$%&*&%) רוקד ושר את מילות השיר לתוך מיקרופון, ונראה כמו ילדה לא מפותחת בעליל. בקיצור, צריך לראות כדי להאמין, אבל כל הכבוד לאלכס על ההומור העצמי 
איזה גבר...
עוד יותר איזה גבר....
כשאני רואה את התמונה הזו בא לי לתת לו חיבוק ומספר הטלפון של רופא העור שלי.
יש לי מלא מוזיקה לשמוע! כידוע, אני מתגייסת בקרוב (עוד חודשיים בדיוק) ובתור חיילת נמוכה בדרכים החלטתי להכין את עצמי מוזיקלית ולהוריד טונות של אלבומים לשמוע בימי החורף הקרים והגשומים, בדרכי לבסיס (כתיבת הפוסט תקטע לרגע עקב גל בלתי נשלט של בכי. מאושר, מאושר).
עכשיו רק נותר לקנות נגן חדש שיכיל את כולם ויהיה שמח  .
לאחר שאיחר את הוצאת האלבום שלו ל-2 בנובמבר, ג'וליאן הקדים אותו ל-30 באוקטובר! אני באמת צריכה לציין כמה שהבן אדם מלך, חתיך ומוכשר?
וכמה מילים על האלבום החדש של מיוז:
כששמעתי לראשונה את השיר united states of eurasia, שדלף לרשת לפני משהו כמו חודש וחצי יחד עם סינגל נוסף- uprising,
רצתי לחלון ובדקתי אם המשיח הגיע. "היתכן? תחיית המתים? פרדי מרקורי זצ"ל
יצא מקברו והקליט שיר חדש?" כי ככה בדיוק זה היה נשמע- קווין. זה הרי דבר
ידוע שקווין ופרדי מרקורי בפרט השפיעו רבות על הסגנון המוזיקלי של מיוז
ועל מת'יו בלאמי אז באופן כללי הייתי מרוצה למדי.
ואז, הו *אנחה
דרמטית* יצא האלבום המלא- the resistance. אם חשבתי שהאלבום הקודם, black
holes and revalations, היה פומפוזי לעומת קודמיו כאן כבר נגמרו לי
המילים. עושר מוזיקלי וחיבור כזה של שפע סגנונות מוזיקליים- קלאסית, פופ
ונשבעת שגם קצת מטאל, יחד עם רוק לא נשמע באוזניותנו כבר הרבה זמן. ולמרות
זאת, היה קשה להמנע מההרגשה כאילו במקום לשמוע את מיוז אנחנו בעצם מאזינים
למיוז מנגנים את קווין או את רדיוהד או וואטאבר.
מבלי להכביר במילים, האלבום הנ"ל הוא
בהחלט אחד הפרוייקטים השאפתנים של מיוז, ובחלקו זה אפילו הולך להם. היה לי
די קשה להתחבר אליו בהאזנה ראשונה, אך מפעם לפעם הנגן שלי חיבב אותו קצת יותר. בסיכום מאוד מאוד מאוד כולל (אין לי כוח לפרט, פארדון מואה) יש לאבלום שני חלקים: החלק הראשון מביא לנו את מיוז כמו שהתרגלנו אליהם לאורך השנים, בעוד שחלקו
השני הוא סימפוניה בת 3 חלקים בשם Exogenesis הנפרשת לאורך 13 דקות. בהחלט נחמד לראות קצת גיוון אצל החמודים.
לסיכום,
לאלבום החמישי של מיוז יש כמה וכמה ריגושים שמיעתיים להציע, בעיקר כשעל
הטקסטים הבנאליים משהו של מת'יו (זה שהוא יפה לא אומר שהוא גם אופה!) מפצות הגיטרות והפסנתר המלודרמטיים, אך
טעם מעט חמצמץ של הגזמה נשאר בפה. ככה זה כשמנסים לדחוף יותר מדי לכל שיר,
על משהו חייבים לוותר. don't you know that less is more?
עד כאן לערב זה,
אני הייתי כאן, אתם יכולים להשאר,
על מי אני עובדת, אני נשארת כאן, לאן אני כבר אלך???? אני צריכה לקום לעבודה עוד 6 שעות!
קארין.
|
נכתב על ידי
,
16/10/2009 23:40
בקטגוריות אושר, אלכוהול, אני, דיאטה, הומור, ג'וליאן!!!!, התבגרות, מוסיקה, מוזיקה, מוסיקה והופעות חיות, סקס, אופטימי, צבא, עבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tiger lily. ב-21/10/2009 23:38
|
 מתי נתנשק?
היי! זהו הפוסט ה-100 בבלוג! בהחלט הישג, בעיקר לאור אישיותי ההפכפכה הנוטה לסוגר את הבלוג, לפתוח אותו מחדש ולפזר הבטחות לפוסטים ללא כיסוי. איזה יופי
ובכן, עוד 16 ימים MGMT מופיעים בגני התערוכה ועדיין לא מצאתי עם מי ללכת. אירנה, זהו בהחלט מסר לא סמוי כלל הקורא לך לבוא איתי! כך או כך, כבר קניתי את הכרטיס ומבחינתי אני אהיה שם אפילו עם עצמי. סבתא שלי תמיד אמרה לי שאני צריכה לבלות בחברת אנשים דגולים, אז זה מסתדר.
וסתם עוד משהו, ראיתי לפני כמה ימים את הקליפ הרשמי שלהם לשיר kids והדבר ביחיד שעלה לי בראש זה "שמישהו יזעיק את המועצה לשלום הילד!". מפחיד משהו. אהבתי
*ד"א, שני הסכימה לבוא איתי, למרות שהיא לא מכירה אותם, וקוראת להם MDND, MGTA וכו'. חמודה שלי 
באופן לא ברור אני ממש אוהבת את העבודה במקדונלדס. בשבוע שעבר 5 המשמרות שלי היו פשוט נהדרות. מלבד זה שהעובדים הם בדרך כלל אחלה חבר'ה, אני ושני מוצאות לנו דרכים מעניינות להעביר את הזמן. זה מתחיל בזה שכשהיא יוצאת לארוחת צהריים אני ממלאה לה צ'יפס בכמות כפולה ממה שצריך, ונמשך בעבירות כמו הכנת שוקו מיוחד. ביום חמישי הכנתי לה שוקו עם גלידה ועוגיות של גלידה פיצוץ מלמעלה, וביום שבת הכנתי לה שוקו-קרמל.
מנהל הסניף שלנו, מילאד (שעליו כבר נכתב פה בבלוג  ), הוא אחד האנשים המקסימים ביקום. אני לא מבינה איך הוא סובל אותי כשאני נכנסת לסניף וצועקת לו "מילאד יא חביבי, תעשה לי כניסת קופאי!" אני הייתי מפטרת את עצמי. בכלל, עכשיו אנחנו אחוקים ואני מדברת איתו כאילו אנחנו שנינו מאותו הכפר (סתם, הוא בכלל מחיפה). ביום שבת הוא פירק את מכונת הגלידה ופשוט פיצץ את הקופות בגלידה. זו הייתה אחת המשמרות המצחיקות שהיו לי. מי חשב שכל כך הרבה אושר יבוא לי מעבודה כזו דפוקה.
הדבר היחיד שאני שונאת בעבודה זה הלקוחות. איכס. לפעמים הם באים מתוסכלים, לפעמים עצבניים, לפעמים נכים אחושרמוטה. כשניפחתי לי בלונים להנאתי ניגשה אלי נערה מהנוע"ל וביקשה שאנפח לה בלון ורוד. עד כאן סבבה, בעיה שלה שהיא פוסטמה. אבל אז (!!), היא התחילה למחוא כפיים, ולהאנח ולהתרגש... מה כבר קרה?! זה לא שהתפשטתי, סה"כ ניפחתי בלון ורוד.
כמה חבל שבקרוב כנראה אקודם למנהלת משמרת ואז אצטרך להתנהג בהתאם. בינתיים, השבוע אני עושה 4 פתיחות (מ-7 בבוקר) ומתחילה ללמוד לעבוד במטבח. איפף 
ביום רביעי היו לי מיונים לעתודה בחיפה. חוץ מזה שהמיונים עצמם היו דפוקים, היה ממש נחמד ופגשתי אחלה אנשים. ענינו על 600 שאלות של נכון/לא נכון!! ושאלות כל כך מטומטמות:
האם את מרגישה שמהפנטים אותך? (כשאני רואה את the srokes אני בהחלט מרגישה ככה)
האם רצית למות בימים האחרונים? (דא)
האם יש לך לחצים בקודקוד? (איזה מהם?)
האם את מרוצה מחיי המין שלך? (פחח.)
אחר כך הראו לנו 4 תמונות והיינו צריכים לחבר לכל אחת מהן סיפור קצר באורך של חצי עמוד. פייר, אני מרחמת על מי שירא את החרא שכתבתי. פשוט יצאו לי 4 סיפורים זהים! פרוזה במיטבה, בוודאי. אני אומרת לכם, "במחנה" עשו טעות כשויתרו על חרטטנית כמותי.
הייתה גם שיחה עם פסיכולוג, עבודה בקבוצות ועוד שאלונים.
לסיכום, היה מעניין והתשובות מהטכניון יהיו ככל הנראה בחודש הבא
שרי שלי מתגייסת בעוד שבוע בדיוק. למרות שכבר מלא אנשים מהשכבה התגייסו כבר (יש כאלה שחיילים כבר חודש!), מון שרי תהיה הראשונה מבין חברותיי הקרובות שמתגייסת. לכולנו יש גיוס יחסית מאוחר (זוהר באוקטובר, השאר בפברואר-מרץ), ואני בכלל עם חצי רגל בעתודה, כך שהגיוס שלי הוא (כנראה) עוד כמה שנים.
בכל אופן, היה לנו ערב רומנטי למדי עד שהחלטתי למדוד אחת מהחזיות של שרי ומשם הכל רק התדרדר. שמנו רולינג סטון ברקע, התפשטנו (יותר נכון, היא הפשיטה אותי תוך כדי קיטורים על כך ש"יש לך הרבה כפתורים בגופיה!") ויאללה בלגאן. לפניכם רשמים:
שרי חשבה שיהיה מגניב לתקוע לי בקבוק בשיער (מאיפה גדלו לי השדיים האלה?  )
וזיקוקים
זכרו בנות ישראל: היופי הוא בצנעה
מעתה קראו לי קארין מארג' סימפסון
אימו!!$%$#@
לשרי יש טעם מעולה בחזיות (למתעניינים, היא גם D במידה )!
מיצי שלי ♥
זוועה
"למה אף אחד לא בא איתי ל-MGMT?!"
ולהזכיר לכם שלפעמים אני בכלל נראית נורמלי:
(תזהרו על הצוואר)
שרי, אל תלכי לי! 
נסיים באחד מהשירים הראשונים של אהוביי (נחשו מי...), שלצערי הרב לא נכנס לאלבום הראשון שלהם:
the strokes - sagganuts
שימו לב לשמחת החיים והמרץ שם!
לילה טוב ביצ'ס,
קארין פרח(ת) השכונות
|
נכתב על ידי
,
17/8/2009 02:02
בקטגוריות אהבה, אושר, אישי, אני, הומור, הרהורים, התבגרות, חברים, טמטום שמיימי, סאטירה, סקס, רווקוּת, תמונות, אופטימי, צבא, עבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ™instinct ב-19/8/2009 08:34
|
יהיה מעניין...
לפני שאני מתחילה בכלל, נכון שהעיצוב החדש יפה? השקעתי, אתם יכולים לפרגן, לא יקרה לכם כלום, כפויי טובה! 
הו, תודה. עשיתי לבד.
עכשיו אפשר להתחיל:
שלום שלום לכל הקוראים החטובים שלי!
אני חייבת להחמיא ולהעריך אתכם על ההתמדה בקריאה בבלוגה של שקרנית מנוולת שכמותי, שאומרת שאעדכן ביום למחרת, ומעדכנת כעבור שבועיים. הייתי מורידה בפניכם את הכובע לו היה לי אחד כזה, אבל כובעים לא מחמיאים לפניי העגלגלות (ובגלל זה אני נראית כמו תחת במקדונלדס).
תקופה עמוסה עוברת על הרומניה השובבה שלכם, ולכן אחלק את הפוסט לכותרות, ממש כמו שכולנו אוהבים.
דרושים: כישורים, כלשהם.
בשישי שעבר מלאו 3 חודשים מאז תרומת הדם האחרונה שלי, ובהתאם לכך ארזתי את סוזי שלי ויד ביד הלכנו לתרום דם (טוב לא בדיוק. אני הלכתי והיא נגררה אחרי). בכל אופן, קצת אחרי שכבר הוכנסה המחט והתחיל לצאת הדם קיבלתי טרופית. בעוד שאני נלהבת מהטרופית שלי, שהייתה בכלל ברד, ומשוויצה בפני סוזי על האושר בקבלת טרופית שהיא גם ברד, נפלה הטרופית מידי, וכשניסיתי לתפוס אותה (אינסטינקטים של חיית פרא יש לי) כופפתי מעט את המרפק וכתוצאה מכך חוררתי לעצמי את הוריד, שוב. לא יכולתי להמנע ממחשבת ה-"פאק, אני פשוט נזק", במיוחד לאור תסכולו של מתרים הדם כאשר הוא ראה שלא זורם יותר דם אל תוך השקית. הודות לכך הופסקה תרומת הדם שלי לאחר שתרמתי כ-150 מ"ל דם, שאין בו שום שימוש. ממש שפכו את דמי! לא נורא, סוג הדם שלי הוא B+, כך שמועיל יותר מדי הוא לא. אז.. מי בא לתרום דם בעוד 3 חודשים?
אומייגד: volume 2
לפני כמה שבועות התקבלה הידיעה שהסולן ה-100מם של הסטרוקס, אהבת חיי כרגע, מוציא אלבום סולו בשם phrazes for the young בסתיו הקרוב. באותו שניה זעקה נפלטה מפי *פרצוף מוכה הלם, הלם!!*. "מה, אין יותר דה סטרוקס?!" *התייפחות, התייפחות*, כבר הספדתי את הלהקה האהובה שלי, מוכנה לכך שעכשיו חיי יהיו ריקי תוכן ומלאי געגועים, אבל אז המשכתי לקרוא ונרגעתי, כי לא רק שיש, הם גם עובדים על אלבום רביעי במספר בשצף קצף. זה אומר שיהיה לי השנה (או בשנה הבאה) כפליים מג'וליאן, ווהו!
ניתן לחזות בפלא, כלומר, בהצצה לאלבום, כאן. פייר, זה נראה סטרוקרי למדי ונשמע.... שונה. בכל אופן, אני מחכה בקוצר רוח לסתיו. (יאללה, נמאסת קיץ, קדימה סתיו!!!)
פעמיים כי טוב!
ולסיום, הנושא החם- 10 דברים שאנחנו אוהבים בעצמנו:
1. העיניים. הם קטנות וטיפה מלוכסנות (בקטנה), בצבע חום בהיר שלפעמים ניתן למצוא בו קצת ירוק (בעיקר בבקרים). לפעמים הן מלאות בחום, לפעמים בקור, אבל תמיד יש להן הבעה רבה.
2. הריסים, ארוכות ועבות גם בלי שום מסקרה!
3. כפות הרגליים שלי. למרות שהן קצת גוציות, ושטוחות (יש פלטפוס חח) אני ממש מחבבת אותן. בהחלט צמד עלמות חמד.
4. השדיים שלי. למרות שברצון הייתי מגדילה אותם, אני פשות אוהבת אותם. כן, כן, הגודל לא קובע ולי יש ציצי איכותי. בהחלט צמד עלמות חמד .
5. השפתיים. רכות, מלאות, אדומות.
6. ההגיון. הדבר שהפך אותי למי שאני היום.
7. החוכמה. עם כל הצחוקים, יש קצת חומר בקופסה.
8. הנחישות. זו שהשיגה לי הרבה עד עכשיו.
9. הסובלנות. בזכותה אני מתמודדת עם הכל.
10. הטעם במוזיקה. חייבים להודות שהוא נפלא
סופ"ש נפלא לכולם,
בידידות,
קארין.
פייר, לא יצא כל כך עמוס.
מקווה לעדכן בקרוב
*נ"ב: גם שיניתי את הכינוי, מה דעתכם? בוגר יותר, לא?
עריכה מאוחרת:
קיבלתי במייל שלי הודעה מג'וליאן קזבלנקס (אנחנו בקשר טוב, מיינד יו), אשר קישרה אותי לראיון הראשון שלו מזה 3 שנים. לאחר ריקוד ניצחון קטן וכמה שאגות של אושר, הרי לפניכם עוד דבר קטן שאני אוהבת לכנות "פלא".
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
