|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 הפעם הראשונה שלי
שלום לכל היפים שבאו לכאן היום, מה ניש?
אם במקרה תהיתם, ואני בטוחה שתהיתם, שלומי מעלף. רק אעדכן אתכם שנכון לעכשיו הגיוס שלי הוא ב-07.02, שאני מנסה להקדים אותו, ושיש סיכוי שבקרוב אני הופכת למנהלת משמרת במקדונלדס. אוחח, החולצה המכופתרת המשובצת כל כך תתאים לי
זהו פוסט יוצא במינו ונוסטלגי במיוחד, שבו אני רוצה לחלוק איתכם כמה חוויות שעברתי. תיהנו! (ד"א: אל תצפו לקרוא כאן על סקס, הוא לא קיים בבית ספרנו!).
הפעם הראשונה ששמעתי את the strokes הייתה בסוף 2004, למעשה זה היה בשבת האחרונה לפני יום הולדתי ה-14 (כלומר הראשון בינואר 2005  ): ה-25.12.04. אלו היו ימים קשים בהחלט... הייתי שמנה, שעירה ומכוערת (היום אני כבר לא כל כך שעירה, ותודה לקוסמטיקאית שלי שהביאה אותי עד הלום), אהבתי כל מיני להקות פאנק-קקה כמו גוד שארלוט (אהבתי, יותר נכון לומר סגדתי, בושה) ומוחי הקטן עסק בתהיות ברומו של עולם כגון: האם מלכישוע מ-ח'8 אי פעם ישים עלי? איזה אולסטאר הכי כדאי לקנות- אדומות או שחורות? ולמה לעזאזל קוראים לי פריקית, כשאני פשוט מיוחדג'ת? (תשובות: פחח לא, בטח אדום, כי הייתי עקומה אש). בכל אופן, זו הייתה שבת קרירה במיוחד. ישבתי לתומי בחדרי וצפיתי ב-top 100 videos השנתי של MTV, ועסקתי בחיתוך ורידים (דמיוני, דמיוני!) ומריטת שפם (אמיתי, אמיתי!), לא מודעת שעוד מעט יקרה משהו שישנה את חיי לגמרי. צפיתי בוידאוקליפים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות כשלפתע, במקום ה-46 והסופר דופר מכובד הופיע reptilia (שיר מעולה, באמת). אלו היו 3:36 דקות של תדהמה, אושר, הלם והערצה טהורה. לא הייתי מסוגלת להוריד את העיניים מהמרקע (הם כל כך נאים הסטרוקס האלה!), לא הייתי מסוגלת לשמוע שום דבר אחר. וווואואואואואו#$~~#!@$^!! אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול... ברגע שהשיר נגמר והחלו להקרין את מספר 45, אני קמתי מהמיטה, הרמתי את הלסת שלי מהרצפה, חיכיתי שהברכיים שלי יפסיקו לרעוד, ופתחתי פרק חדש בחיים שלי, הרבה יותר מעניין מוזיקלית, והרבה יותר מעניין באופן כללי יחד עם הלהקה הכי אהובה עלי בכל העולם כולו וגם בעולמות אחרים! that's right brothers!
אם כבר באהוביי ליבי עסקנו, אני שמחה ונרגשת לבשר שג'וליאן שיחרר סינגל ראשון מהאלבום שלו בשם 11th dimension. היה מוזר בהתחלה, אבל הבנאדם פשוט מלך. מללללךךך!! כל כך שונה מהסטרוקס ועדיין, כל כך ג'וליאן... אני לא יכולה לחכות לאלבום שמגיע בעוד פחות מחודש! וגם האלבום החדש של הלהקה שבדרך... אני כל כך במתח שאני על סף לאכול לעצמי את היד עם סכין ומזלג (אבל יכול להיות שזה קשור לעובדה שאני בדיאטה ואני קצת רעבה עכשיו)!
הפעם הראשונה שעישנתי הייתה לפני שנה קצת אחרי יום העצמאות. אני וזוהר החלטנו לנסות לעשן י-ח-ד כדי להבין סוף סוף על מה על המהומה, אך המנוולת עישנה לבד כשהייתה בחופש אצל אבא שלה בכפר סבא. שלחנו ילדה תמימה לביקור, קיבלנו פרוצה מכורה לניקוטין בחזרה. בכל אופן, גל היקרה התנדבה לקחת אותי תחת חסותה ולתת לי את הסיגריה הראשונה שלי. בדיוק סיימנו דייט בארומה, והתחלנו להלך לכיוון הבית. עצרנו ב-yellow וקנינו קופסת ווינסטון לייט, מסטיקים ומצת וישבנו על איזה ספסל שמשמש כמיטתו החמה של איזה שיכור הומלס בשעות הלילה האפלות. גל הדליקה לעצמה סגירה, הדליקה אחת לי וחיכתה.
שאיפה ראשונה, מוציאה עשן מהפה.
"את יודעת גל, זה לא משהו בכלל, מה השוס. זה מגעיל!!"
"תנסי עוד אחת, אפילו לא לקחת לריאות"
שאיפה שניה (עמוקה!!), משתעלת עשן מהפה.
"לא, זה בכלל לא משהו. לא רוצה לעשן. איכס".
"טוב, לא צריך".
שאיפה שלישית, מוציאה עשן מהאף.
"חשבתי שאת לא רוצה לעשן יותר!"
"מי רוצה לעשן, פשוט רציתי להוציא עשן מהאף. יאללה יאללה, קחי  "
וכך תם לו הרומן שלי עם הסיגריות. אמנם לא נגעתי מאז בסיגריה, וגם אין לי שום עניין בכך, אבל שבועיים לאחר מכן, בכל פעם שהייתי יוצאת עם זוהר למחששה המאולתרת שלנו מחוץ לבית ספר, הייתי מסוגלת לעשן גם אותה.
הפעם הראשונה שהתמודדתי עם כשלון הייתה כשנכשלתי בטסט הראשון לפני שנה. התמודדות עם כשלון עלק, עברתי התמוטטות עצבים! אסון! אפוקליפסה! לא הפסקתי ליילל כל היום, כי ברגע שיצאתי מהטסט ידעתי שנכשלתי. ב-5 דקות האחרונות מתוך טסט שארך 33 (!!) דקות שלמות, הטסטר, יימח שמו, דפק לי ברקס כי לטענתו לא האטתי מספיק מהר והייתי קרובה מדי למשאית שלפני. כל דבר שארע במהלך אותו היום הציף אותי בדמעות כאילו הייתי ניו-אורלינס בהוריקן קטרינה. כשקיבלנו שיעורי בית בכימיה, בכיתי בשירותים. כשגיליתי שנגמר הדלי-פקאן, בכיתי. כשאמרו לי "לא נורא", בכיתי. כשהלכתי לספינינג אותו יום והיה לי קשה, בכיתי בחושך. אפילו כשזוהר ניסתה לנחם אותי אחרי הכשלון הצורב לא הפסקתי לבכות:
"לא נורא צ'וב, טסט הבא תעברי!"
"אבל רציתי טסט ראשון בוצ'!!! את לא מבינה בכלל  "
"גם אני נכשלתי טסט ראשון, זה קורה!"
"זה לא אותו הדבר, את לא מבינה אמרתי!! "
מאז למדתי להתמודד קצת יותר טוב עם כשלונות (שעתיים אחרי שהודיעו לי שאני לא הולכת שנה הבאה לטכניון כבר הייתי במקדונלדס, שרה, רוקדת ומכינה צ'יפס. אני בסדר עם זה, באמת) וגם עברתי טסט שני, שנמשך 4 דקות בדיוק, כמו גדולה 
הפעם הראשונה שבה הייתי באיגלו הייתה עם שרי החיילת האמיצה ועומר לפני קצת יותר מחודש. התחלתי להכיר עולם, לצאת קצת מחדרה. מי שלא מכיר, איגלו זו גלידריה שנמצאת במתחם יכין בפולג (ליד חניון אלכסנדריה. אין לי מושג אם יש עוד סניפים). מה שמיוחד בה זו שיטת הכנת הגלידה וההגשה שלה. קודם כל בוחרים את גודל הכוס. אחר כך בוחרים טעמי בסיס (יש רגילים כמו וניל ושוקו, ויש מגניבים כמו טופי בוטנים) ואז את התוספות, שהן התוספות הכי מגניבות בעולם. אפשר להוסיף במבה נוגט וקינדר-היפו! ואז..... המוכר לוקח את הגלידה שלך ושופך אותה על משטח עבודה כזה ושואל אותך "אתה מוכן לאיגלו שלך?" ואחרי שאתה עונה לו הוא מוציא שני שפכטלים כאלה ומתחיל לצ'קמק את הגלידה וללוש אותה, ואז הוא שם אותה בכוס ונותן לך. ואם זה לא מספיק, עוד יש למוכרים את שיר הטיפ, שזה בכלל הזוי. אם אני חשבתי שלעבוד במקדונלדס זה מביך, מה יאמרו עובדי איגלו? זו באמת אחת הגלידות הטובות. וכששואלים אותי, בחורה מנומסת וכו', אם אני מוכנה לאיגלו שלי, התשובה היחידה שלי היא " לפני כמעט 19 שנים (יואו זה כל כך הרבה.), בחורף גשום וקר, עם מעט שיער חום, עיניים כחולות (היו ימים...) במשקל 2.5 ק"ג (פאקינג היו ימים...) ועם מלא חינניות, אני נולדתי מוכנה לאיגלו שלי, בי-אץ'!".
(ואתם מוכנים לאיגלו שלכם?)
וסתם כמה קטנות לסוף:
*ראיתי ביום רביעי את "ממזרים חסרי כבוד". איזה סרט ענק! איזה תותח קוונטין טרנטינו!! אתם חייבים לרוץ לראות!
*איזה מלך יצא ביבי אתמול בנאום מול האו"ם? קראתי בעיתון והתרגשתי.
*מישהו רוצה ארוחה בחינם במקדונלדס?
נסיים את הפוסט המעניין, אני מקווה (אני נורא התעניינתי), בברכת שנה טובה לכולם! תשתו מים, תעשו סקס, תרזו, תשמעו מוזיקה טובה, תרקדו, תשירו, תעשו כסף, תהנו, תבלו ותאהבו! רק אושר ובריאות, באמת!! וכמובן, גמר חתימה טובה.
הלכתי לשתות בירה ולזמר בקולי קולות,
אוהבת כל אחד ואחת מכם (בדיוק כמו האגן, גם הלב שלי רחב, מיינד יו),
קאריייייין.
|
נכתב על ידי
,
25/9/2009 23:36
בקטגוריות אושר, אישי, אלכוהול, אני, ג'וליאן!!!!, דיאטה, הומור, חברים, התבגרות, מוזיקה, מוסיקה, סאטירה, סקס, סוזי!!!!, תמונות, אופטימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tiger lily. ב-27/9/2009 02:17
|
מתי נתנשק?
היי! זהו הפוסט ה-100 בבלוג! בהחלט הישג, בעיקר לאור אישיותי ההפכפכה הנוטה לסוגר את הבלוג, לפתוח אותו מחדש ולפזר הבטחות לפוסטים ללא כיסוי. איזה יופי
ובכן, עוד 16 ימים MGMT מופיעים בגני התערוכה ועדיין לא מצאתי עם מי ללכת. אירנה, זהו בהחלט מסר לא סמוי כלל הקורא לך לבוא איתי! כך או כך, כבר קניתי את הכרטיס ומבחינתי אני אהיה שם אפילו עם עצמי. סבתא שלי תמיד אמרה לי שאני צריכה לבלות בחברת אנשים דגולים, אז זה מסתדר.
וסתם עוד משהו, ראיתי לפני כמה ימים את הקליפ הרשמי שלהם לשיר kids והדבר ביחיד שעלה לי בראש זה "שמישהו יזעיק את המועצה לשלום הילד!". מפחיד משהו. אהבתי
*ד"א, שני הסכימה לבוא איתי, למרות שהיא לא מכירה אותם, וקוראת להם MDND, MGTA וכו'. חמודה שלי 
באופן לא ברור אני ממש אוהבת את העבודה במקדונלדס. בשבוע שעבר 5 המשמרות שלי היו פשוט נהדרות. מלבד זה שהעובדים הם בדרך כלל אחלה חבר'ה, אני ושני מוצאות לנו דרכים מעניינות להעביר את הזמן. זה מתחיל בזה שכשהיא יוצאת לארוחת צהריים אני ממלאה לה צ'יפס בכמות כפולה ממה שצריך, ונמשך בעבירות כמו הכנת שוקו מיוחד. ביום חמישי הכנתי לה שוקו עם גלידה ועוגיות של גלידה פיצוץ מלמעלה, וביום שבת הכנתי לה שוקו-קרמל.
מנהל הסניף שלנו, מילאד (שעליו כבר נכתב פה בבלוג ), הוא אחד האנשים המקסימים ביקום. אני לא מבינה איך הוא סובל אותי כשאני נכנסת לסניף וצועקת לו "מילאד יא חביבי, תעשה לי כניסת קופאי!" אני הייתי מפטרת את עצמי. בכלל, עכשיו אנחנו אחוקים ואני מדברת איתו כאילו אנחנו שנינו מאותו הכפר (סתם, הוא בכלל מחיפה). ביום שבת הוא פירק את מכונת הגלידה ופשוט פיצץ את הקופות בגלידה. זו הייתה אחת המשמרות המצחיקות שהיו לי. מי חשב שכל כך הרבה אושר יבוא לי מעבודה כזו דפוקה.
הדבר היחיד שאני שונאת בעבודה זה הלקוחות. איכס. לפעמים הם באים מתוסכלים, לפעמים עצבניים, לפעמים נכים אחושרמוטה. כשניפחתי לי בלונים להנאתי ניגשה אלי נערה מהנוע"ל וביקשה שאנפח לה בלון ורוד. עד כאן סבבה, בעיה שלה שהיא פוסטמה. אבל אז (!!), היא התחילה למחוא כפיים, ולהאנח ולהתרגש... מה כבר קרה?! זה לא שהתפשטתי, סה"כ ניפחתי בלון ורוד.
כמה חבל שבקרוב כנראה אקודם למנהלת משמרת ואז אצטרך להתנהג בהתאם. בינתיים, השבוע אני עושה 4 פתיחות (מ-7 בבוקר) ומתחילה ללמוד לעבוד במטבח. איפף 
ביום רביעי היו לי מיונים לעתודה בחיפה. חוץ מזה שהמיונים עצמם היו דפוקים, היה ממש נחמד ופגשתי אחלה אנשים. ענינו על 600 שאלות של נכון/לא נכון!! ושאלות כל כך מטומטמות:
האם את מרגישה שמהפנטים אותך? (כשאני רואה את the srokes אני בהחלט מרגישה ככה)
האם רצית למות בימים האחרונים? (דא)
האם יש לך לחצים בקודקוד? (איזה מהם?)
האם את מרוצה מחיי המין שלך? (פחח.)
אחר כך הראו לנו 4 תמונות והיינו צריכים לחבר לכל אחת מהן סיפור קצר באורך של חצי עמוד. פייר, אני מרחמת על מי שירא את החרא שכתבתי. פשוט יצאו לי 4 סיפורים זהים! פרוזה במיטבה, בוודאי. אני אומרת לכם, "במחנה" עשו טעות כשויתרו על חרטטנית כמותי.
הייתה גם שיחה עם פסיכולוג, עבודה בקבוצות ועוד שאלונים.
לסיכום, היה מעניין והתשובות מהטכניון יהיו ככל הנראה בחודש הבא
שרי שלי מתגייסת בעוד שבוע בדיוק. למרות שכבר מלא אנשים מהשכבה התגייסו כבר (יש כאלה שחיילים כבר חודש!), מון שרי תהיה הראשונה מבין חברותיי הקרובות שמתגייסת. לכולנו יש גיוס יחסית מאוחר (זוהר באוקטובר, השאר בפברואר-מרץ), ואני בכלל עם חצי רגל בעתודה, כך שהגיוס שלי הוא (כנראה) עוד כמה שנים.
בכל אופן, היה לנו ערב רומנטי למדי עד שהחלטתי למדוד אחת מהחזיות של שרי ומשם הכל רק התדרדר. שמנו רולינג סטון ברקע, התפשטנו (יותר נכון, היא הפשיטה אותי תוך כדי קיטורים על כך ש"יש לך הרבה כפתורים בגופיה!") ויאללה בלגאן. לפניכם רשמים:
שרי חשבה שיהיה מגניב לתקוע לי בקבוק בשיער (מאיפה גדלו לי השדיים האלה?  )
וזיקוקים
זכרו בנות ישראל: היופי הוא בצנעה
מעתה קראו לי קארין מארג' סימפסון
אימו!!$%$#@
לשרי יש טעם מעולה בחזיות (למתעניינים, היא גם D במידה )!
מיצי שלי ♥
זוועה
"למה אף אחד לא בא איתי ל-MGMT?!"
ולהזכיר לכם שלפעמים אני בכלל נראית נורמלי:
(תזהרו על הצוואר)
שרי, אל תלכי לי! 
נסיים באחד מהשירים הראשונים של אהוביי (נחשו מי...), שלצערי הרב לא נכנס לאלבום הראשון שלהם:
the strokes - sagganuts
שימו לב לשמחת החיים והמרץ שם!
לילה טוב ביצ'ס,
קארין פרח(ת) השכונות
|
נכתב על ידי
,
17/8/2009 02:02
בקטגוריות אהבה, אושר, אישי, אני, הומור, הרהורים, התבגרות, חברים, טמטום שמיימי, סאטירה, סקס, רווקוּת, תמונות, אופטימי, צבא, עבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ™instinct ב-19/8/2009 08:34
|
your body is a wonderland
היי חתיכים,
החום המיס לי את המוח, אז במקום פסוט מושקע ורווי (כן, רווי!), אכתוב 10 קצרים:
1) בשעה טובה ומוצלחת, ביום רביעי סיימתי 12 שנות לימוד. היה לנו טקס כיתתי חופר שבו שק הבוטוקס, כלומר מחנכתי, רק הראתה עד כמה היא לא מכירה את התלמידים שלה וכמה היא שונאת אותי ואת זוהר ואחר כך היה מופע סיום מושקע למדי.
2) אני ממש לא אתגעגע אליה ואל עור הצוואר המדובלל שלה. כונפה.
3) אתמול היה הנשף החגיגי שלנו. פייר, התאכזבתי. אמנם היה נחמד למדי, אבל הבר החופשי היה מעפן (12 סוגי אלכוהול, עאלק!) וגרם לחצי מאנשי השכבה להקיא את נשמתם בכל מקום. אני, לעומת זאת, אפילו לא תפסתי ראש. הגנים הרומניים (או שמא שפע אזהרותיה של סבתא) אפילו לא מאפשרים זאת. דבר נוסף שבו הבחנתי היה החלפת הנוזלים המסיבית בין זיווגים לא קונבנציונלים בעליל. לא רק שלא לקחתי חלק בפעילות הלשון האינטנסיבית, גם דחפתי בנימוס את מי שניסה. אני לא זורמת. פחח.
והרי שמלת הנשף (אליה צורפו עקבים בלתי אפשריים):
ועלי: 
אפילו זכיתם להצצה על החזה שלי ועל האגן הבעייתי. מי אמר שאני לא מפנקת?
4) נדלקתי על ג'ון מאייר. כאילו, רק מלשמוע את השיר הזה אפשר להבין למה הוא זיין בערך את כל הוליווד.
אוחח, לבייץ זה קשה.
5) כמו כן, מצאתי חיבה בלתי מוסברת לליידי גאגא. לא יכולתי שלא להבחין בזה שרוב הזמן היא מסתובבת חצי עירומה ועדרים של גברים, נשים וצ'ינצ'ילות מחרמנים לה את הצורה. בדיוק כמוני, רק בלי הגברים והנשים.
הא! יש לי כזה בשחור!
6) ב-12 לאוגוסט יש לי מיונים לבדיקת התאמתי לקצונה כחלק מהמיונים לעתודה. זה מפתיע אותי, כי כבר התקבלתי לקצונה ייעודית, אז זה לא אומר שאני כן מתאימה לקצונה? מה עוד יש לבדוק?
7) בעקבות שובם של החצ'קונים לעורי הענוג, רופאת העור שלי, שתחיה, רשמה לי תרופה בשם בנזמיצין טופיקל. נתחיל בכך שהמשחה מסריחה רצח. נמשיך בזה שבשיעורי כימיה למדנו על טבעת בנזן וזה איכשהוא קשור (סתם נרגשת מהגילוי, אין לזה פואנטה). נסיים בכך שהמשחה נראית כמו קוטג' וכשהיא מרוחה על פני, אני לעתים שוקלת לשלוח תמונה שלי ל-girls gone wild ולזכות בתהילת עולם. מגיע לי.
8) אני ממש אוהבת את העבודה במקדונלדס, למרות שאני שונאת כל אחד ואחת מהלקוחות שלנו. הם מוציאים ממני צדדים שלא ידעתי שקיימים בי בכלל. במשמרת ביום שבת האחרון הגיע לקוח שביקש אספרסו ב-5 שקלים מכיוון שקנה ארוחה קודם לכן. עד כאן סבבה, סבבה? הבאתי לו את האספרסו שלו, ואז:
לקוח: מה עם המאפה שלי?
אני: לא קנית מאפה.
לקוח: מה? אבל המבצע הוא קפה ומאפה!
אני: קפה ומאפה ב-7.5 שקלים.
לקוח: לא נכון! אני יודעת לקרוא! בלהבלהבלהבלהבלה אני חתיכת סרח זקן ומרגיז!
*קוראת למנהל המשמרת*
גיל: פשוט תביא עוד 2.5 שקלים ותקבל מאפה.
*לקוח מושיט 2.5 שקלים*
אני: אתה מודע לזה שאם היית מבקש קפה ומאפה היית מקבל גם מאפה. לא היה כל הויכוח הזה מלכתחילה! *מבט של רצח בעיניים*
גיל: שה, שה. לא קרה שום דבר. לכי תשתי מים, אני אטפל בו.
וכך, מאדם רגוע, שלו ואדיש, הפכתי לקריזיונרית. יופי.
חוץ מזה, הכל נחמד, אני מתה על כל העובדים בסניף ולה לה לה באופן כללי
9) התמכרתי ל"ילדי האנרכיה"! יואו איך בא לי גם להיות האישה שעומדת מאחורי איזה אופנעון קשוח ואפל. זה לוהט בטירוף.
יאמי.
10) עצוב לגלות שאחרי שנים של ריחוק שכחתי איך להתקרב.
עד כאן ליום זה, עידכונים יבואו כשתשוב המוזה.
הרוסה עליכם,
סארג'נט ק'
(זה הזמן לדמיין נשיכה בתנוך האוזן).
|
נכתב על ידי
,
6/7/2009 18:14
בקטגוריות אלכוהול, אישי, אושר, אהבה, אני, הומור, התבגרות, חברים, מוזיקה, סאטירה, סקס, רווקוּת, תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי, בית ספר, עבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tiger lily. ב-10/8/2009 17:52
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
