born with a heart of steel

נחשו מי יצאה הביתה לרבעוש מהמם  

הכל הודות לוירוס שתקף את הקורס שלי, שגורם לכולם להקיא ולשלשל את נשמותיהם (אני בריאה, תודה ששאלתם).

כמו שכבר אמרתי, התחלנו ללמוד מכונאות רכב. להפתעתי קיבלתי 88 ו-85 במבחנים על מערכות הרכב (וכבר הספקתי לשכוח הכל, למקרה שתהיתם ) ובשבוע שעבר כבר הספקתי לפרק מנוע, דבר טראגי במיוחד לאור העובדה שכדי לפרק אותו הייתי צריכה לעלות על הרכב (נ"נ) ולשבת עם הרגליים בתוך המנוע . קשה ל-150 הסנטימטרים שלי להתמודד עם מפלצות הדלק האלה. חוץ מזה כבר הספקתי לעבוד על 2 טירוניות וטירון שאני מפקדת ושאסור להם לפנות אלי, להתעמר קצת בשוחרים ולקבל 89 על השיעור שהעברתי בכיתה על רפאל איתן (הציון השני בגובהו בכיתה ).

אז עברו חודשיים מרגע שהתגייסתי. סך הכל אני לא יכולה להגיד שרע לי בצבא, לפעמים אפילו ממש נחמד וכיף ושטויות, אבל איך לעזאזל עברו רק(!!) חודשיים?! אני מרגישה שאני תקועה בבה"ד 20 כבר נצח לפחות. והמחשבה המרגיזה הזו, שיש לי עוד 34 חודשים כאלה (יחי הקבע ) מייסרת אותי כל כך. אז נכון שברגע שאקבל דרגות (ב-24 לינואר, אתם מוזמנים ) ואכנס לסדיר זה כבר יהיה שונה. במקום לתת דין וחשבון על כל דבר אני אהיה המפקדת שצריך לעמוד מולה, אבל עדיין, זה כל כך הרבה זמן שבעצם אין בו כלום. לא אהבה, לא חברים, לא תחביבים, לא פרטיות.

ומדי פעם חולפת במוחי המחשבה הקטנטנה הזו שאני לא אשרוד את זה. לא לבד. לא ככה.

בינתיים אני מוכנה להתנחם בזה שבאפריל אני אזכה לטעום מטעמו של הסדיר למשך 4 חודשים בגדוד כלשהו. אמנם בתור מכונאית רכב (אני באמת לא מקנאה במי שאצטרך לתקן לו את הרכב), אבל לפחות זה... שונה . באוגוסט חוזרים לבה"ד 20 להכנה לבה"ד 1, בספטמבר עוברים לבה"ד 1, ובנובמבר יש השלמה חיילית. אחר כך מגיעה השאלה הגדולה- ממח"ג (מפקדת מחלקת חימוש גדודית), קמב"ץ (קצינת מבצעים), או להשאר במטה ופיקוד, אבל את זה נשאיר לעוד 11 חודשים.

החדשות בהופעה ב-AMPM (הבחורה הזו פשוט הייתה חייבת להדחף לכל פריים )

יש לי שקיות מתחת לעיניים ושיזוף משקפיים

מתנת יום ההולדת הכי שווה בעולםםםם (החולצה )

התמרמרתי, עכשיו אני יוצאת מזה.

שיהיה לכם שבוע נפלא

ד"א, כנראה שאני אסגור שוב בשבת הבאה (אני צריכה לנסח מכתב זועם לרמטכ"ל), בכל אופן הפעם החלטתי שאני אמצא דרך ואגיע להופעה של החדשות ב-4.3, אחרי שאת הופעת ההשקה פספסתי בגלל שבוע שטח. אם לא תראו אותי שם, תדעו שבה"ד 20 נשרף כליל ושנשפך מלא דם

I missed the last bus,

 I'll take the next train

 I try but you see,

 it's hard to explain

 I say the right things,

 but act the wrong way

 I like it right here,

 but I cannot stay

 I watch the TV; forget what I'm told

 Well, I am too young, and they are too old

 The joke is on you, this place is a zoo

 "You're right it's true"

תאחלו לי בהצלחה!

כשחזרתי היום הביתה באוטובוס, הסתכלתי בעייפות מהולה בגעגוע בחבורה של תיכוניסטים שעלו, ולפתע עלתה בי ההבנה שזהו, הם כבר לא "קהל היעד שלי". אני אומרת, די לתיכוניסטים מחוצ'קנים ופלומי שפם, מעכשיו זה גברים עם שיערות בחזה!

ולרגע הייתי ממש מאושרת.