|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 מתי נתנשק?
היי! זהו הפוסט ה-100 בבלוג! בהחלט הישג, בעיקר לאור אישיותי ההפכפכה הנוטה לסוגר את הבלוג, לפתוח אותו מחדש ולפזר הבטחות לפוסטים ללא כיסוי. איזה יופי
ובכן, עוד 16 ימים MGMT מופיעים בגני התערוכה ועדיין לא מצאתי עם מי ללכת. אירנה, זהו בהחלט מסר לא סמוי כלל הקורא לך לבוא איתי! כך או כך, כבר קניתי את הכרטיס ומבחינתי אני אהיה שם אפילו עם עצמי. סבתא שלי תמיד אמרה לי שאני צריכה לבלות בחברת אנשים דגולים, אז זה מסתדר.
וסתם עוד משהו, ראיתי לפני כמה ימים את הקליפ הרשמי שלהם לשיר kids והדבר ביחיד שעלה לי בראש זה "שמישהו יזעיק את המועצה לשלום הילד!". מפחיד משהו. אהבתי 
*ד"א, שני הסכימה לבוא איתי, למרות שהיא לא מכירה אותם, וקוראת להם MDND, MGTA וכו'. חמודה שלי 
באופן לא ברור אני ממש אוהבת את העבודה במקדונלדס. בשבוע שעבר 5 המשמרות שלי היו פשוט נהדרות. מלבד זה שהעובדים הם בדרך כלל אחלה חבר'ה, אני ושני מוצאות לנו דרכים מעניינות להעביר את הזמן. זה מתחיל בזה שכשהיא יוצאת לארוחת צהריים אני ממלאה לה צ'יפס בכמות כפולה ממה שצריך, ונמשך בעבירות כמו הכנת שוקו מיוחד. ביום חמישי הכנתי לה שוקו עם גלידה ועוגיות של גלידה פיצוץ מלמעלה, וביום שבת הכנתי לה שוקו-קרמל.
מנהל הסניף שלנו, מילאד (שעליו כבר נכתב פה בבלוג  ), הוא אחד האנשים המקסימים ביקום. אני לא מבינה איך הוא סובל אותי כשאני נכנסת לסניף וצועקת לו "מילאד יא חביבי, תעשה לי כניסת קופאי!" אני הייתי מפטרת את עצמי. בכלל, עכשיו אנחנו אחוקים ואני מדברת איתו כאילו אנחנו שנינו מאותו הכפר (סתם, הוא בכלל מחיפה). ביום שבת הוא פירק את מכונת הגלידה ופשוט פיצץ את הקופות בגלידה. זו הייתה אחת המשמרות המצחיקות שהיו לי. מי חשב שכל כך הרבה אושר יבוא לי מעבודה כזו דפוקה.
הדבר היחיד שאני שונאת בעבודה זה הלקוחות. איכס. לפעמים הם באים מתוסכלים, לפעמים עצבניים, לפעמים נכים אחושרמוטה. כשניפחתי לי בלונים להנאתי ניגשה אלי נערה מהנוע"ל וביקשה שאנפח לה בלון ורוד. עד כאן סבבה, בעיה שלה שהיא פוסטמה. אבל אז (!!), היא התחילה למחוא כפיים, ולהאנח ולהתרגש... מה כבר קרה?! זה לא שהתפשטתי, סה"כ ניפחתי בלון ורוד.
כמה חבל שבקרוב כנראה אקודם למנהלת משמרת ואז אצטרך להתנהג בהתאם. בינתיים, השבוע אני עושה 4 פתיחות (מ-7 בבוקר) ומתחילה ללמוד לעבוד במטבח. איפף 
ביום רביעי היו לי מיונים לעתודה בחיפה. חוץ מזה שהמיונים עצמם היו דפוקים, היה ממש נחמד ופגשתי אחלה אנשים. ענינו על 600 שאלות של נכון/לא נכון!! ושאלות כל כך מטומטמות:
האם את מרגישה שמהפנטים אותך? (כשאני רואה את the srokes אני בהחלט מרגישה ככה)
האם רצית למות בימים האחרונים? (דא)
האם יש לך לחצים בקודקוד? (איזה מהם?)
האם את מרוצה מחיי המין שלך? (פחח.)
אחר כך הראו לנו 4 תמונות והיינו צריכים לחבר לכל אחת מהן סיפור קצר באורך של חצי עמוד. פייר, אני מרחמת על מי שירא את החרא שכתבתי. פשוט יצאו לי 4 סיפורים זהים! פרוזה במיטבה, בוודאי. אני אומרת לכם, "במחנה" עשו טעות כשויתרו על חרטטנית כמותי.
הייתה גם שיחה עם פסיכולוג, עבודה בקבוצות ועוד שאלונים.
לסיכום, היה מעניין והתשובות מהטכניון יהיו ככל הנראה בחודש הבא
שרי שלי מתגייסת בעוד שבוע בדיוק. למרות שכבר מלא אנשים מהשכבה התגייסו כבר (יש כאלה שחיילים כבר חודש!), מון שרי תהיה הראשונה מבין חברותיי הקרובות שמתגייסת. לכולנו יש גיוס יחסית מאוחר (זוהר באוקטובר, השאר בפברואר-מרץ), ואני בכלל עם חצי רגל בעתודה, כך שהגיוס שלי הוא (כנראה) עוד כמה שנים.
בכל אופן, היה לנו ערב רומנטי למדי עד שהחלטתי למדוד אחת מהחזיות של שרי ומשם הכל רק התדרדר. שמנו רולינג סטון ברקע, התפשטנו (יותר נכון, היא הפשיטה אותי תוך כדי קיטורים על כך ש"יש לך הרבה כפתורים בגופיה!") ויאללה בלגאן. לפניכם רשמים:
שרי חשבה שיהיה מגניב לתקוע לי בקבוק בשיער (מאיפה גדלו לי השדיים האלה?  )
וזיקוקים
זכרו בנות ישראל: היופי הוא בצנעה
מעתה קראו לי קארין מארג' סימפסון
אימו!!$%$#@
לשרי יש טעם מעולה בחזיות (למתעניינים, היא גם D במידה  )!
מיצי שלי ♥
זוועה
"למה אף אחד לא בא איתי ל-MGMT?!"
ולהזכיר לכם שלפעמים אני בכלל נראית נורמלי:
(תזהרו על הצוואר)
שרי, אל תלכי לי! 
נסיים באחד מהשירים הראשונים של אהוביי (נחשו מי...), שלצערי הרב לא נכנס לאלבום הראשון שלהם:
the strokes - sagganuts
שימו לב לשמחת החיים והמרץ שם!
לילה טוב ביצ'ס,
קארין פרח(ת) השכונות
|
נכתב על ידי
,
17/8/2009 02:02
בקטגוריות אהבה, אושר, אישי, אני, הומור, הרהורים, התבגרות, חברים, טמטום שמיימי, סאטירה, סקס, רווקוּת, תמונות, אופטימי, צבא, עבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ™instinct ב-19/8/2009 08:34
|
meet me in the bathroom
ברוכים השווים!
בשורות לימודיות: אני מוגשת על 100 בהבעה! היפ היפ הוריי (או כל חרא אחר של צופים שמטרתו להביע עידוד)! אני שמחה עד מאוד, מכיוון שהמורה שלי לספרות והבעה לא הגיש תלמיד בהבעה על 100 מזה 20 שנים. כנראה שנכונותי לבוא עם חולצות גזורות ולהתכופף המון (אבל המון) עזרו. לא סתם כתבו עלי בספר המחזור שאני משדלת מורים. באופן כללי נשארו לי עוד 3 בגרויות (הבעה, היסטוריה וכימיה) ומגן אחד (בכימיה) מה שמעודד, כי עברתי בגרות ומגן בכל שאר המקצועות האחרים מבלי ללמוד כמעט. זו למעשה הבעיה שלי, אני תמיד מסתמכת על זה שאני חכמה באופן טבעי (לאו דווקא מדוייק) ושיש לי יכולות חירטוט ראויות לשבח (אחרת על מה ה-100 בהבעה? על הכתב הקטן והצפוף שלי?). בדרך כלל זה עובד לי מעולה, אבל למשל זה גם מסביר את ציון הפסיכומטרי האומלל שלי ואת החרטות שיש לי עכשיו, אמנם הוצאתי אותו מבלי לקחת קורס ומבלי להקפיד על למידה סדירה (עדיין, היו לי לימודים שוטפים בבית הספר!), אבל רק הידיעה שיכולתי להוציא יותר אם הייתי משקיעה קצת גומרת אותי.
בשורה התחתונה (ועל מנת להדגים זאת, זוהי באמת שורה תחתונה), החלטתי להשקיע ממש ממש ממש חזק עכשיו, לקראת הסוף. ככה אולי אוציא ציון טוב בכימיה, וגם אקנה לעצמי הרגלי למידה טובים לקראת הנדסת חומרים בשנה הבאה (אם אתקבל, בעזרת השם, אללה וישו, טפוטפוטפו, בן פורת יוסף, שום, פלפל ושמן זית).
התחלתי לעבוד במקדונלדס בסניף של קניון M הדרך (בית חירות). פייר, לא התאכזבתי כלל וכלל. מפתיע לגלות כמה שהחברה מקפידה על ניקיון וסדר. בנוסף, העבודה לא כל כך נוראה (חוץ מהקטע שבו באים 20 אוטובוסים של ילדים, בדרך כלל ערבים, חסרי סבלנות במיוחד) והחבר'ה ממש נחמדים. הבוס שלי, מ' (רק שלא יקרא כאן או משהו ), טיפש ונחמד באופן מעורר הערצה. כבר ברגע שנכנסתי אל הסניף במדים המכוערים שלי, ידעתי שתרקם בינינו חברות אמיצה.
ביום רביעי שעבר התקיימה אצלנו בסניף הבדיקה החצי שנתית שלנו (שהיא סופר-סופר חשובה), שבה בודקים את הנקיון של הסניף, ובהתאם לזאת, מ' הורה לפרק את המקום לצחצח את נשמתו ואז להרכיב מחדש. עלי הוטל לקרצף את חדר, סליחה, התכוונתי לומר תא, העובדים שלנו. שמעו, מי חשב שמקום בגודל 20 ס"מ על 20.5 ס"מ יכול להיות כל כך מג'ייף. הייתי צריכה לקרצף אפילו את הפאנלים והרווחים שביניהם, ולגרד את סימני הדבק מהקיר. לצורך משימה זו מ' העמיד בפני 3 סוגים שונים של מברגים וסרגל מתכת.
אני: "מ', ממש גבוה לי לנקות שם, יש מצב שתעזור לי?"
מ': "יש סולם..."
אני: "ואם אני אפול, זו תאונת עבודה ותשלם לי פיצויים?"
מ': "תביאי את המברג, אני אנקה".
אני: "מ', פספסת שם כתם".
זה הרגע שבו הוא הוציא לי את העין עם המברג.
מ' נחמד. אני אומרת לו מלא שטויות והוא משתף פעולה. בטח הוא מצטער על זה שהוא הציע לי להכנס למסלול המנהלים היוקרתי של מקדונלדס ברגע שאדע מה קורה סופית עם הטכניון (חמסה חמסה חמסה ושאר הנספחים מלמעלה). חח אכל אותה!
(יאא מאן!)
שיחה ביני לבין ס' החייל האמיץ, בערב שישי לאחר ארוחת הערב, כשעל המרקע VH1.
אני: "איזה חמודה ביונסה, היא כתבה שיר אהבה למשחק מחשב".
ס': "מה את סתומה?! halo זה משהו בסלנג של כושים".
אני: "זה הילה!!!!! אתה לא מקשיב למילים של השיר?!"
ס': "אהה, אז בגלל זה הוא נוצץ?".
החוכמה, כאמור, נשפכת מתוך אוזנינו. אני אוהבת את ביונסה (ובמיוחד לפזם את שיריה באופן ציבורי ומביך במיוחד עם אירנה).
מישהו מכיר שירי אהבה לworld of warcrft?
עוד בנושא ס', בזמן האחרון הקשר בינינו הפך להיות ממש טוב. הוא מייעץ לי הרבה בקשר לצבא (כל משפט ייעוץ שלו מתחיל ב"מתוך הנסיון שלי, והרי אני קצין הנדסה שעושה תפקיד סופר סודי וחשוב שקשור איכשהו לקהנ"ר ולעוד מלא דברים") ונחמד באופן מפליא למדי. מסיבה לא ברורה אני סומכת עליו. באמת שאני לא יודעת למה.
יש דבר אחד בלבד שהוא טוב שירשתי מהרבע העיראקי שאבא שלי הנחיל לי, והוא השיזוף המהיר (20 שניות בשמש ואני נראית תימניה). השפם העבות, ארגז המצעים שאני קוראת לו תחת, והנטייה להשמנה לא עזרו לי יותר מדי בחיים. בכלל, אני חושבת שאם הגנים הרומניים של אמא שלי היו קצת יותר דומיננטיים הייתי היום בליגה של נדיה קומנאצ'י, באמת. לפחות אני לא אוהבת סביח (או קובה, פיכס).
(נדיה. אנחנו שתינו מאותו הכפר. בערך).
בכל אופן, מטרת השיתוף הכה עמוק שנכתב כאן הייתה כדי להתייעץ: בתור בעלת עור מוקה (הייתי בים ביום שישי. בחורף אני אחזור להיות לבנה) אני מתלבטת איזה צבעים יתאימו לשמלת הנשף שאני מתכננת לקנות. לאחר מפגש פסגה של מטב המוחות (אני, בלה, אירנה ודודתי ע' המהממת) הוחלט על צבעים בהירים: ורוד סלמון, צהוב בננה, טורקיז בהיר וכו', אך כמובן שלכל צבע יש את חששותיו (למשל, אני מפחדת להראות כמו מרשמלו בשמלה בצבע ורוד). מה דעתכם? אולי אצרף בהמשך תמונת מצב של העור שלי על מנת שיהיה יותר קל להחליט.
(הסיוט של הנשף,לא עלינו!)
והרי לכם המרענן הרשמי של הקיץ: empire of the sun!
בפעם הראשונה שנתקלתי בעטיפת אלבום הבכורה של הצמד האוסטרלי (לוק סטיל, האיש מאחורי הרכב הפופ הפסיכדלי "סליפי ג'קסון", וניק ליטלמור, חצי הצמד האלקטרוני"Pnau", שד"א, אני לא מכירה אף אחד מההרכבים הנ"ל) תהיתי לעצמי בקול "מה, הקרקס הגרוזיני הוציא לעצמו DVD?". כפי שנחזה לנגד עיניכם המשתאות, טוב טעם, אסתטיקה וצניעות הם לא הצד החזק שלהם. לא לימדו אותם ש-less is more? בחייאת רבאק, מה זה החרא המצועצע הזה?! אפילו כרזות הסרטים הבוליוודים שההורים שלי מתעקשים לראות כל היום בהוט אינדיה (אני כבר חצי דוברת הודית, מיינד יו) עשויות יותר יפה מזה. כבר חשבתי לעצמי, כיאה לאדם שטחי, עם מראה כזה- הם לא יגיעו רחוק.
ואז. או, אז. שמעתי (וגם חזיתי) בסינגל הראשון שלהם walking on a dream. הרבה זמן לא שמעתי משהו כל כך מרענן. אמנם המראה המצועצע שלהם נשפך גם אל הקליפים (יצאו שניים עד כה), אבל הלוקיישנים מהממים, ויש משהו נחמד בכל הצבעוניות הזאת (בחיי השחורים משחור, בוהו). האלבום, שכבר יושב אצלי במחשב, מעולה לא פחות. תנו להם צ'אנס.
אלו שני הסינגלים שיצאו עד עכשיו, הנאה לאוזניים ולעיניים
Empire of the Sun - We Are The People
Empire Of The Sun - Walking On A Dream
בברכת חיים מלאי מיזוג אוויר,
נשיקות ונקישות,
קארין.
|
נכתב על ידי
,
16/6/2009 00:27
בקטגוריות אושר, אני, הומור, התבגרות, חברים, טמטום שמיימי, מוזיקה, סאטירה, סקס, תמונות, אופטימי, בית ספר, צבא
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של .עוגיפלצת. ב-2/7/2009 19:43
|
wine me up
נתחיל עם תמונתו של איש השעה (שלשום), שחר צוברי הגבר בתמונה חטובה למדי!
שלא תתנו לנשמתי העצלה להטעות אתכם, אני עקבתי אחרי האולימפיאדה כל יום!! אפילו ראיתי תחרויות ריצה בזמן שהלכתי ההליכון, תוך כדי פיתוח תקווה שיבוא היום ואני ארוץ רק פי 50 יותר לאט מהם.
ואם כבר בספורט עסקנו, יש מישהו נחמד שמוכן להסביר לי מה זה 'קרן' בכדורגל? במשך שנים הייתי נעלבת כל פעם שהיו שואגים "קררררררררררןןןן" והייתי מתחילה להתבכיין: "כאילו מה העניין, זה קארין לא קרן, מה כל כך מסובך? סך הכל 2 אותיות יותר... אנחנו ידידים כבר 4 שנים, קיוויתי שתבדיל". אבל התבגרתי, החכמתי, ועכשיו אני יודעת שזה סוג של תהליך בכדורגל, משהו כמו פנדל. מה זה פנדל?
יום שני בתל אביב היה חביב למדי. אני, סוזי וב' היינו מעורבות בתאונת אוטובוס כאשר נהג המונית שלפנינו דפק רוורס קטן לתוך האוטובוס ונתן לו ליטוף בדרכנו אל הסנטר. היה דרמטי למדי (אחר כך כשכבר חזרנו שמענו שבחדרה הייתה תאונת אוטובוס רצינית). הלכנו לראות את 'האביר האפל' בקולנוע והיה נורא נחמד, מלבד העובדה שעשינו צחוקים כל הסרט והיה ממש קר. אני אף פעם לא לומדת ומביאה סווצ'ר, מה שנותן לסוזי עוד הזדמנויות לעגוב עליי במטרה שלא יהיה לי קר. אין בחדרה קולנוע, אנחנו לא רגילות לתנאים!
בפעם הראשונה בחיי אני הייתי זו שלא קנתה כלום. אני לא יודעת מה קרה לי, בטח הייתי חולה. בדרך כלל אני מבזבזת כסף עוד לפני שיש לי בכלל. אולי התבגרתי?
לא, כנראה שסתם לא היה לי חשק. אני מבטיחה לבזבז המון השבוע!
אני חייבת להתוודות על עובדה מצערת: אני, קארין, עובדת. ועוד בתור בייביסיטר פור קריין אאוט לאוד! אני אפילו לא אוהבת ילדים, מאיפה זה נפל עליי?
נתחיל בזה שהמשפחה הזאת גרה ברחוב הכי מסובך בבית אליעזר (הוא לא באמת מסובך, פשוט יש לי חוש כיוון של לשלוש), ההגנה שמו, יש לו 40 כניסות ו-80 יציאות. ובכלל בפעם הראשונה שהגעתי לשם איחרתי ב-20 דקות כי גם עליתי על האוטובוס הלא נכון בגלל אי הבנה עם סוזי.
אני: "תגידי סוז, 14 א' מגיע לרחוב ההגנה?"
סוזי:"כן, בטח, רק...."
אני: "אני עולה לאוטובוס, ביי".
*כעבור 3 דקות כשאני כבר יושבת בבטחה באוטובוס*
סוזי:"אם היית נותנת לי לסיים את המשפט היית מבינה שהוא מגיע לתחנה שלך אחרי שהוא עושה סיבוב בכל בית אליעזר"...
יש ילד בן 8, שאני גם מלמדת אותו כפל וחילוק (החומר שתמיד הייתי הכי טובה בו) שקוראים לו דניאל, וילדה בת 4 שקוראים לה בת אור. בפעם הראשונה שהגעתי לשם שאלתי אותה איך קוראים לה והיא אמרה לי שקוראים לה אתור. חשבתי לעצמי 'איזה שם מעפן זה עטור, איך כותבים את זה בכלל? יש לזה משמעות? אפילו לקארין יש'. אפילו אח שלה קרא לה התור. אז יצא שערב שלם קראתי לה אטור. עד שההורים שלה חזרו ואמא שלה אמרה לה "בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבת אור!!!" ואני רציתי למות. עם כל הכבוד לכל הבת אוריות שקוראות כאן, מה זה השם המעפן הזה? כבר היה עדיף הטור.
בלי שום קשר המפלצות הקטנות לא היו כאלה נוראות חוץ מזה שהילדה קצת רעה. "תחתכי לי גזר!! תחתכי לי מנגו!! תחתכי לי תפוח!" תגידי לי, מה נראה לך שאני, מג'ימיקס? אפילו לא אכלה את זה המנוולת בזמן שכמעט הורדתי לעצמי אצבע עם הסכין (לא היה להם קולפן ואני לא יודעת לקלף בלי. פאק אני כזו ניאנדרטלית).
אני מאוהבת. לא באמת, אבל בפוטנציה. ולא סתם, במדריך החדש של הספינינג בימי רביעי! זה אותו אחד שהציע לי להשאר ל"אימון פרטי" *הינט הינט, ווינק ווינק* 10 דקות לפני שהמכון נסגר לפני איזה חצי שנה. מסיבה שאינה ברורה לי עד היום לא נשארתי. הייתי יכולה ללמוד הרבה, אני בטוחה. מאז הוא נעלם, ועכשיו הוא שב לחיי בתור המדריך האלוהי מהגיהנום, כי הספינינג שלו זה בערך הספינינג הכי קשה בעולם. עד עכשיו כואבים לי השוקיים.
בכל אופן, הוא אמר לי שאני נראית יותר טוב משבוע לשבוע וכל מה שעשיתי היה להסמיק כמו ילדה נכה. אין מה לעשות, אני רגילה לזה שכל הפועלים הערביים בפיאצה שורקים לי ושולחים לי נשיקוץ כל בוקר בדרך לבית ספר, לא שאנשים כל כך יפים מפלרטטים איתי.
אם בשיעורים הראשונים הייתי נכנסת לאימון עם מבט הזונה הנאצית הקבוע שלי, עכשיו אני נכנסת בדילוגים וצחקוקים. הלוואי ונתחתן. זה יהיה מושלם אם יהיו לנו ילדים יפים וגבוהים כמוהו ושנונים כמוני. זה יהיה מבאס אם הם יהיו נמוכים-אך-חינניים כמוני וסתומים כמוהו.
על פי מיטב העובדות מהשטח (סוזי ראתה בגיא פינס), פול מקרטני לא מגיע לארץ בסוף. אז מי בא למטאליקה?
מת'יו בלאמי ומיוז עושים לי נעים באוזן (ובגב), וזה הזמן שלי ללכת להתכרבל עם הבירה שלי (הייניקן!) ולספור קצת כוכבים (ביס סטארז, אלא מה).
טה טה!
you are so lovely....
תעשו מנוי!!
|
נכתב על ידי
,
22/8/2008 01:03
בקטגוריות אהבה, אושר, אני והוא, הומור, טמטום שמיימי, מוזיקה, סאטירה, סוזי!!!!, סקס, רווקוּת
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-5/10/2008 14:53
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
