born with a heart of steel

ערב טוב לכל הנוכחים!

ביום שני הייתה לאמי הרומניה יום הולדת (לא אגלה לכם בת כמה היא אבל זה מתחיל ב-4 ונגמר ב-4. וזה מספר דו ספרתי!). כיאה לאדם היחיד במשפחה שיש לו זכרון, רצון וטעם טוב (גם פיזית!) השכמתי, הזכרתי לאבא שיביא את העוגה מהמאפיה, שלחתי לס' (שנמצא עכשיו במצפה רמון בהשלמה לקורס קצינים) הודעה שלא ישכח להתקשר לאחל לאמא מזל טוב, החלפתי את קוד הגישה לערוץ אגו אחרי השעה 11 כדי שק' לא יכול להכנס לשם יותר (oh, i'm evil) והלכתי לקנות לאמא מתנה מהכסף שאבא השאיר לי.

לא מצאתי כלום לאמא, אז החלטתי לערוך חיפוש קצר בשבילי, כדי שפעם הבאה שאני אבוא עם אמא לקניון יהיה לנו מה לקנות . לפתע ראיתי את זה- שרשרת מהממת. ואז ראיתי את זה עוד יותר- "השניה בחצי מחיר". ואז ראיתי את הרבה יותר- עוד שרשרת מהממת! (נשבעת לכם, הרגשתי כאילו ניקו לי את המשקפיים מרגע לרגע). החלטתי להתאפק. "שאני אבזבז מהכסף שלי?! פחח".

ואז זה הגיע. ההתקף: "לא-יכולה-להתנגד-כסף-רוצה-לצאת-החוצה-זה-חזק-יותר-ממני-מזל-שאבא-הביא-לי-כסף".

תגידו לי "תתחדשי" על 2 שרשראות חדשות. לאמא הספיקו שוקולדים (יוקרתיים!) ממקס ברנר. 

אני לא מבינה מה הקטע של בנים להוריד שיער.

בעוד אני וג' מזיעות לנו על מכונת הסקי (וכמו תמיד אני מסתכלת על הבחורים האיכוצ'יים וג' מסתכלת על כל השאר) עבר לידנו המאמן החתיך העונה לשם בני. ואז ג' לחשב לי את הזוועה: "את ידעת שהוא מוריד שיער מהרגליים? ומהידיים?!"

באותו רגע נפלה לי הלסת לרצפה, והיא לא חזרה למקומה הטבעי רק אחרי שהעובדת נקיון הרימה לי אותה, כי חבל.

ג': "וואי, הוא ממש חתיך".

אני: "איכס. איכס. איכס."

ג': "למה?!"

אני: "הוא מגלח ידיים. ורגליים!! אהההההה"

ג': "איך את יודעת שהוא מגלח? אולי זו שעווה?"

אני: "אחרי בהייה ממושכת, רשימת תוצאות, והסקת מסקנות שמתי לב לסימני צמיחה הפוכים. זהו גילוח חד משמעית!"

ג': "אז מה אם הוא מגלח.. הוא חתיך! את מקנאה!"

אני: " naa ahhhh. hell no sister את ראית מה הולך בבית השחי שלו? גם שם חלק פור קריין אאוט לאוד!!!!!! הוא יותר חלק ממך! הוא יותר חלק ממני, אם לא מחשיבים את זה שאני מורידה שיערות מהרגליים רק בחגים! שלא נדע".

 אני לא אוהבת גברים שעירים (זה לא כייף כשנתקעות שיערות בשיניים. זה לא חוט דנטלי! אבל חלק לגמרי? טפויי!

ואז ג' הלכה לקרקר לה אחרי המאמן.

ועכשיו לי כואב התחת אחרי הספינינג המטורף שעשיתי היום.

עברו למפריד הבא. 

בשיעור נהיגה שהיה לי ביום שלישי החליטה איילת, מורתי האהובה לנהיגה, לקחת אותי לסיבוב בשכונותיה הנטושות של חדרה. באחת השכונות הספקתי להבחין בעורב שטני בנתיב שלי כבר ממרחק 50 מטר. אז עשיתי מה שנכון לעשות ותכננתי לעקוף אותו.

*ברקס שגרם לי לעשות בנג'י עם החגורה*

איילת: "לאן בדיוק את נוסעת, זה נתיב נגדי!!"

אני: "אני עוקפת את העורב כדי שאני לא אדרוס אותו..."

איילת: "את רצינית?!"

אני: "זו חיה שטנית!! היא תעקוב אחריי ותנקר אותי! היא תלך לבכות לכל העורבים בקן שלה והם יעשו בי לינץ'!"

איילת: "לא הם לא. סעי ישר".

אני: "אבל אני אדרוס את העורב."

איילת: "לא. סעי!"

אני: "טוב, אבל אם בשיעור הבא עורבים ינקרו לך את הצמיגים, אל תבואי אליי בטענות, שמעת?" 

*התחלת נסיעה*

איילת: "נו באמת, למה את מתכופפת מתחת להגה?! את גם ככה נמוכה!"

אני: "שהעורב לא יזהה אותי, שיראה אותך. אני לא הייתי צד בסיפור. קורבן של הנסיבות".

אז המשכתי לנסוע. מילימטר לפני שהיה לנו "חדרה פרייד צ'יקן" (בנוסח חדרתי סודי שכולל הרבה חול) העוף המסריח הזה עף. אמן תפגע בו משאית זבל. אמן.    

מישהו יודע משהו על ההופעה של פול מקרטני חוץ מתאריך?! הייתכן והמישהו מוכן לעדכן ילדה חדרתית אומללה שמוכנה לוותר על הופעה של מטאליקה על מנת לצפות בחיפושית האחרונה לפני שהיא נכנסת למכון גריאטרי? וזה הגיוני שההופעה עולה 500 ש"ח, כי אם כן מצפה לי עבודה מרובה בחיסכון. אכן כן.

זו פעם ראשונה שאני משתמשת בפוסט שלי במפרידים ועל כן אני נרגשת. היפרדו לכם, היפרדו.

סוזי אמרה לי היום שאני זונה. יודעת מה סוזי, לפחות תביאי כסף!

ככה נלך להופעה של פול מקרטני!

לילה טוב לכם,

קארין- הסמל האולטימטבי לדבר טוב שבא באריזה קטנה.

איכ, אני מרגישה כמו פרסומאית סוג ז'.

הטוב:

התחלתי ללמוד נהיגה. תוך חודש כבר הספקתי לעשות 12 שיעורים, והמורה שלי (ממין נקבה), שהיא אמא של חברה שלי והיא גם כוסית על ברמות מטורפות,  אומרת שאני ממש בדרך להיות נהגת מירוצים. טוב, לא ממש, אבל נגיד שכן. בינתיים אני כל הזמן אומרת שטויות כמו "זה בסדר, אני יודעת להתעסק עם מוטות" כשהיא אמרה לי להיות עדינה עם המוט הילוכים ועם מוט האיתות, ומסכימה איתה שהיתרון שבלהיות נמוכה זה שאני לא תופסת הרבה מקום בג'ינס (אני תמיד עושה מהבד של המכפלת ארנק ותיק תואמים).  בקרוב טסט  (לא באמת בקרוב, אבל נו..).

הרע:

אני מובטלת. זת'ומרת, לא שחיפשתי עבודה, אבל סתם בשביל הקטע אני עדיין מובטלת. חשבתי על זה ואני לא בנויה לכל עבודה, אי אפשר פשוט לשלם לי על זה שאני יושבת בבית? על זה שאני כותבת פוסטים? על זה שאני מקפידה לעשות גבות כל 3 שבועות (אף אחד לא רוצה לראות ג'ונגל! וגם מתאים לי יותר 2 גבות מאשר אחת). הרי זה ברור שאני לא בנויה לעבדות כפיים (אני בנויה לעבודת כפיים מסוג אחר ), אז באמת, רחמו עליי ותעסיקו אותי. או שסתם תשלמו לי. אני מקבלת מזומן, צ'קים, אשראי ותלושים לפוקס. תודה

המכוער:

כל פעם שאני מסתכלת עליו נהיה לי כואב בעיניים. אנא, חידלו.

ועוד שטויות בנוהל:

המסע שלי ושל הבלונדה אל הטכניון ליום הפתוח של העתודה לא היה בטוח עד כחצי שעה לפני שיצאנו אל הרכבת.

אני:"אין לנו באמת מה לחפש שם... ואת גם ככה עושה קודם שנת שירות".

הבלונדה:"ואת בכלל סתומה, מי יקח אותך לעתודה".

אני:"זה בזבוז של זמן וכסף".

הבלונדה:"יאללה, נוסעים!"

אז עלינו על הרכבת לחיפה צוהלות ונרגשות, עדיין בשביל בנות חדרה הצנועות חיפה נחשבת למשהו גדול כמעט כמו הטעות שבריטני ספירס עשתה כשהיא חשבה שלצאת מהבית עם מיני ובלי תחתונים זה לגיטימי. ירדנו במרכזית לב המפרץ וחיפשנו אוטובוס הישר אל הטכניון, אבל מה, הבלונדה הייתה בטוחה שהדרך אל תחנות האוטובוסים היא מחוץ לתחנת הרכבת. יצאנו החוצה וחיפשנו. אפילו שאלנו חיילים שאמרו שלא עובר שום אוטובוס באיזור. מיואשות, התיישבנו על איזה אבן ותהינו איך זה שאין שום תחנת אוטובוס באיזור, ואז זה קרה- ראיתי את הלוגו הענק של אגד מתנוסס לו קצת אחרי תחנת הרכבת. אמרתי לכם, באנו מחדרה, אנחנו עדיין בהלם תרבותי.

לקחנו אוטובוס הישר אל הטכניון. כשהגענו אל התחנה שמחוץ לטכניון אמרה הבלונדה שאנחנו צריכות לרדת "את בטוחה שהוא לא נכנס אל הטכניון?" תמהתי בקול מפוחד קלות (יש שם עלייה ללכת!), "נו באמת, ממתי אוטובוסים עוברים בטכניון?!". אז ירדנו והתחלנו ללכת. ואז ראינו את האוטובוס נכנס אל תוך הטכניון.

הולכות מיואשות חיפשנו אחרי בניין צ'רצ'יל כשלפתע זעקתי "בלונדה! מצאתי!!", "באמת? איפה?!", "שם איפה שכל החננות!". ברצינות, בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מגניבה. אמנם לי יש משקפיים ולבלונדה יש גשר, אבל כולם שם היו כל כך חנונים שזה כאב. אחרי שהצנענו מחשופינו (עדיין, חנונים לא רגילים לראות ציצים מקרוב. עזבו את זה שלי ולבלונדה אין ציצים בכלל) היינו מוכנות לתהליך המייגע. לאחר אין ספור דוכנים והרצאות על פיזיקה ואווירונאוטיקה, חוגים מובחרים ועוד כל מיני דברים שאין לנו שום קשר אליהם בכלל הגיע הקש ששבר את גב הגמל, או במקרה שלנו את הציפורן של הבלונדה. ניגש אלינו חייל ושאל מאיפה אנחנו. נבוכות, ענינו לו שמחדרה. ואז הוא אמר שזה לא רלוונטי אלינו והלך. מעליב, אבל הבלגנו. כשזה קרה שנית עם חייל אחר (אבל אחר לגמרי) כבר התחלתי לכעוס.

התפרצותי בנאום חוצב להבות בעוד שתי מילים: "מי אתה חושב שאתה שתרד עלינו בגלל שאנחנו מחדרה? כי אין שם קולנוע? כי אין שם תרבות? כי יש שם כל כך הרבה הוסטלים שע"פ הסטטיסטיקה 1 מכל 10 אנשים הוא לוקה בנפשו? אז רק שתדע שזה אתה לא רלוונטי בשבילנו יא מכוער! מה אתה חושב שאנחנו רוצות להיות חננות כמוך? אנחנו בכלל באנו כי שמענו שמחלקים כאן מחברת בחינם! פחח". כמובן שאמרתי זאת בליבי, אבל הבעות הפנים ותנועות הידיים שעשיתי היו בהחלט מרשימים.

עייפות, חזרנו אל הרכבת, גילינו שפספסנו אותה בדקה ואז חיכינו יותר משעה עד לרכבת הבאה. אבל לפחות זה היה בסטייל.

דונה שלי טסה מחר לפלורידה לשבועיים, אז בהזדמנות זו אאחל לה טיסה נעימה, ושתבלה לה המון בפלורידה ושתזכור שאני מאוד אוהבת מתנות, אבל לא מרמזת על כלום. אני אוהבת אותך!

ופול מקרטני מגיע לארץ בספטמבר ואין מאושרת ממני בכל העולם כולו

פעם מפלצת, תמיד מפלצת,

אוהבת אתכם!

לג' המהממת יש יומולדת!! אכן, היצור הנוטף סקס אפיל הזה חוגג 17 שנים להיווסדו, והשמחה במיטתי גדולה. לכבוד ערב מיוחד זה, היא אפילו מוכנה לנסות תנוחות חדשות :).

שלום לכל הנוכחים!

מכיוון שחיי משמימים כל כך בגלל הבגרויות עד שאני לא יכולה לכתוב פוסט שלם מבלי לחלק אותו לכותרות, הרי לכם עוד פוסט מחולק (אבל שווה בשווה). כנסו כנסו, יהיו צחוקים.

האמת המרה:

*אני מחליפה חולצה ליד ב' לפני שיעור ספורט*

 ב': "וואי, את יודעת שממש רזית?"

אני *עושה את עצמי מופתעת*: "מה, רואים?" (דה, בטח שרואים).

ב':"רק איפה לעזאזל הציצים שלך?!"

אאוץ' זה כאב.

מיד פצחתי בנאום "למה זה שיש לב' חזה גדול לא אומר שהיא יכולה לרדת על 'שדיים כמו תפוחים' שלי". היא בתגובה צחקקה ברשעות והלכה, תוך כדי נפנוף החזה שלה. הלוואי ושלי יכלו גם להתנפנף

כעבור 3 שעות זה עדיין לא עבר לי והמשכתי עם "את לא מבינה, את לא יכולה לשפוט אותם. הם איכותיים. את לא יכולה לבוא ולרדת עליהם כי הם סירבו לגדול (כמו שאני סירבתי לגבוה)". בסוף היא קנתה לי מסטיק אז שתקתי. מסטיק בצורת אבטיח רולז.

סיגריה בניחוח איטלקי

אני פשוט בשוק שלא ציינתי שהשמוזי נסעה לאיטליה לשבוע והותירה אותי כאן ליהנות מהחמסין לבדי. מחר היא חוזרת . האמת שזה היה שבוע קשה בלעדיה. לא היה מי שיעשן לי על האוכל ויגיד לי "תעשי כאילו זה גלידה מעושנת!". לא היה לי לחריץ של מי לדאוג (כי שלה כל הזמן בחוץ. גם כשהיא לובשת שמלות). לא היה מי שיהיה מטומטם כל הזמן.

האמת שהיא קצת אגואיסטית. היא לא מוכנה לעשות דברים מינימליים בשבילי כמו לעשן דרך האף, או לנסות להוציא עשן דרך האוזניים (אני באה בגישה של "אם תלחצי חזק מספיק זה יהיה חייב לצאת מאיפשהו, סוזי!"). אפילו כשאני אומרת לה "אם הייתי מבקשת מי', הוא בטוח היה עושה את זה בשבילי" היא לא משתכנעת. מנוולת.

טיפשים ללא הפסקה

*אני מנסה להוכיח לה' שאני חכמה*

אני (בטון פרחי שחבלעלהזמן): "מה אתה מזלזל בי, אני יכולה לשאוף ולנשוף בו זמנית!!"

ה':........

אני: "ה'?"

ה': "שניה, אני מנסה גם".

(כל מילה מיותרת. כסיל).

שעשועיי בפייסבוק

אין לכם מושג כמה שאני מקובלת בפייסבוק. הפכתי להיות בינלאומית! אני ממש חמהה במגזר הערבי (בטח בגלל השפם), אפילו 3 חברים ערבים יש לי, אבל לא סתם ערבים מהכפרים שליד חדרה (בקושי אסלות יש שם, מאיפה יהיה אינטרנט?) אלא ערבים ערבים!! מלבנון! ועוד כל מיני מקומות שאני לא יודעת להגות כמו שצריך. אפשר להגיד שאני מקובלת לאללה ואכבר. השיא היה כאשר אחד מהם, אמיר שמו, כתב לי הודעה בעברית ובה "שלום יפייפיה, תוסיפי אותי למסן". פייר, נכנסתי לשוק. איפה לעזאזל זה הקולג' הערבי האורתודוכסי ולמה מלמדים שם עברית?

ובכלל, הם נורא משעשעים אותי. יש אחד, מוחמד שמו, שכל הזמן שולח לי הזמנות להצטרף לקבוצת "gaza on my mind". עם כל הכבוד מוחמד, הדבר היחיד ש-on my mind כרגע זה אלגברה חלק ה' של בני גורן. ולא, אני לא חושבת שיש לי את הקריטריונים המתאימים כדי להשתתף בתחרות "הנערה הכי יפה בירדן" . אבל בכל אופן, בשבילנו הרומנים זה כבוד למגזר .

חוץ מהם, יש לי גם חבר איטלקי. כןכן, אני יכולה לסמן וי ברשימת המטלות שלי עד גיל 40, לצד דברים כמו "להמציא ניתוח להשתלת גובה", "לשכור גנן קובני בשם פדרו ולנשנש אותו כשהבעל בעבודה", ו-"לקרוא לבת שלי חוחית", היה סעיף שבו נאמר "להשיג מאהב איטלקי". פרנססקו אפילו הוסיף אותי למסנג'ר ונורא התאכזב כשאמרתי לו שאני לא רוצה לראות את מגדל הפיזה שלו במצלמה. סוטה .

עד כאן לערב צח זה,

תהיו יפים,

קארייייייין

מחר מגן במתמטיקה. אחלו לי בהצלחה!!

עריכה:

ואתה, הווו, משחק אותה קשה להשגה ויבש כמו הנגב. היו לי קהלים יותר מבוגרים ויותר מסובכים ממך. אני אצחיק אותך עד שיתפוצצו לך הריאות. :)