ערב טוב לכל הנוכחים!
ביום שני הייתה לאמי הרומניה יום הולדת (לא אגלה לכם בת כמה היא אבל זה מתחיל ב-4 ונגמר ב-4. וזה מספר דו ספרתי!). כיאה לאדם היחיד במשפחה שיש לו זכרון, רצון וטעם טוב (גם פיזית!) השכמתי, הזכרתי לאבא שיביא את העוגה מהמאפיה, שלחתי לס' (שנמצא עכשיו במצפה רמון בהשלמה לקורס קצינים) הודעה שלא ישכח להתקשר לאחל לאמא מזל טוב, החלפתי את קוד הגישה לערוץ אגו אחרי השעה 11 כדי שק' לא יכול להכנס לשם יותר (oh, i'm evil) והלכתי לקנות לאמא מתנה מהכסף שאבא השאיר לי.
לא מצאתי כלום לאמא, אז החלטתי לערוך חיפוש קצר בשבילי, כדי שפעם הבאה שאני אבוא עם אמא לקניון יהיה לנו מה לקנות . לפתע ראיתי את זה- שרשרת מהממת. ואז ראיתי את זה עוד יותר- "השניה בחצי מחיר". ואז ראיתי את הרבה יותר- עוד שרשרת מהממת! (נשבעת לכם, הרגשתי כאילו ניקו לי את המשקפיים מרגע לרגע). החלטתי להתאפק. "שאני אבזבז מהכסף שלי?! פחח".
ואז זה הגיע. ההתקף: "לא-יכולה-להתנגד-כסף-רוצה-לצאת-החוצה-זה-חזק-יותר-ממני-מזל-שאבא-הביא-לי-כסף".
תגידו לי "תתחדשי" על 2 שרשראות חדשות. לאמא הספיקו שוקולדים (יוקרתיים!) ממקס ברנר.
אני לא מבינה מה הקטע של בנים להוריד שיער.
בעוד אני וג' מזיעות לנו על מכונת הסקי (וכמו תמיד אני מסתכלת על הבחורים האיכוצ'יים וג' מסתכלת על כל השאר) עבר לידנו המאמן החתיך העונה לשם בני. ואז ג' לחשב לי את הזוועה: "את ידעת שהוא מוריד שיער מהרגליים? ומהידיים?!"
באותו רגע נפלה לי הלסת לרצפה, והיא לא חזרה למקומה הטבעי רק אחרי שהעובדת נקיון הרימה לי אותה, כי חבל.
ג': "וואי, הוא ממש חתיך".
אני: "איכס. איכס. איכס."
ג': "למה?!"
אני: "הוא מגלח ידיים. ורגליים!! אהההההה"
ג': "איך את יודעת שהוא מגלח? אולי זו שעווה?"
אני: "אחרי בהייה ממושכת, רשימת תוצאות, והסקת מסקנות שמתי לב לסימני צמיחה הפוכים. זהו גילוח חד משמעית!"
ג': "אז מה אם הוא מגלח.. הוא חתיך! את מקנאה!"
אני: " naa ahhhh. hell no sister את ראית מה הולך בבית השחי שלו? גם שם חלק פור קריין אאוט לאוד!!!!!! הוא יותר חלק ממך! הוא יותר חלק ממני, אם לא מחשיבים את זה שאני מורידה שיערות מהרגליים רק בחגים! שלא נדע".
אני לא אוהבת גברים שעירים (זה לא כייף כשנתקעות שיערות בשיניים. זה לא חוט דנטלי! אבל חלק לגמרי? טפויי!
ואז ג' הלכה לקרקר לה אחרי המאמן.
ועכשיו לי כואב התחת אחרי הספינינג המטורף שעשיתי היום.
עברו למפריד הבא.
בשיעור נהיגה שהיה לי ביום שלישי החליטה איילת, מורתי האהובה לנהיגה, לקחת אותי לסיבוב בשכונותיה הנטושות של חדרה. באחת השכונות הספקתי להבחין בעורב שטני בנתיב שלי כבר ממרחק 50 מטר. אז עשיתי מה שנכון לעשות ותכננתי לעקוף אותו.
*ברקס שגרם לי לעשות בנג'י עם החגורה*
איילת: "לאן בדיוק את נוסעת, זה נתיב נגדי!!"
אני: "אני עוקפת את העורב כדי שאני לא אדרוס אותו..."
איילת: "את רצינית?!"
אני: "זו חיה שטנית!! היא תעקוב אחריי ותנקר אותי! היא תלך לבכות לכל העורבים בקן שלה והם יעשו בי לינץ'!"
איילת: "לא הם לא. סעי ישר".
אני: "אבל אני אדרוס את העורב."
איילת: "לא. סעי!"
אני: "טוב, אבל אם בשיעור הבא עורבים ינקרו לך את הצמיגים, אל תבואי אליי בטענות, שמעת?"
*התחלת נסיעה*
איילת: "נו באמת, למה את מתכופפת מתחת להגה?! את גם ככה נמוכה!"
אני: "שהעורב לא יזהה אותי, שיראה אותך. אני לא הייתי צד בסיפור. קורבן של הנסיבות".
אז המשכתי לנסוע. מילימטר לפני שהיה לנו "חדרה פרייד צ'יקן" (בנוסח חדרתי סודי שכולל הרבה חול) העוף המסריח הזה עף. אמן תפגע בו משאית זבל. אמן.
מישהו יודע משהו על ההופעה של פול מקרטני חוץ מתאריך?! הייתכן והמישהו מוכן לעדכן ילדה חדרתית אומללה שמוכנה לוותר על הופעה של מטאליקה על מנת לצפות בחיפושית האחרונה לפני שהיא נכנסת למכון גריאטרי? וזה הגיוני שההופעה עולה 500 ש"ח, כי אם כן מצפה לי עבודה מרובה בחיסכון. אכן כן.
זו פעם ראשונה שאני משתמשת בפוסט שלי במפרידים ועל כן אני נרגשת. היפרדו לכם, היפרדו.
סוזי אמרה לי היום שאני זונה. יודעת מה סוזי, לפחות תביאי כסף!
ככה נלך להופעה של פול מקרטני!
לילה טוב לכם,
קארין- הסמל האולטימטבי לדבר טוב שבא באריזה קטנה.
איכ, אני מרגישה כמו פרסומאית סוג ז'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
. האמת שזה היה שבוע קשה בלעדיה. לא היה מי שיעשן לי על האוכל ויגיד לי "תעשי כאילו זה גלידה מעושנת!". לא היה לי לחריץ של מי לדאוג (כי שלה כל הזמן בחוץ. גם כשהיא לובשת שמלות). לא היה מי שיהיה מטומטם כל הזמן.
. אבל בכל אופן, בשבילנו הרומנים זה כבוד למגזר 
.