לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Shit Storm


סיפורים וזיוני שכל.

כינוי:  The 7th

בן: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

5/2013

התחביב


וואללה, לא יודע אם אתם יודעים את זה או לא, אבל קשה רצח למצוא תחביב איכותי.

תחשבו על זה רגע, זה צריך להיות משהו שכיף לך, נחמד לך, אתה לא מחוייב לו וגם לא תתחייב לו, תוכל להתחיל ולהפסיק כרצונך וגם,אם אפשר, רצוי שיהיה זול, כי וואלה שביבי מניאק, הוא ויאיר גוזרים עלינו קופונים, אז צריך קצת לצמצם וזה. את התחביב הראשון שלי הכרתי בגיל 15. קראו לו חשיש, ומי שמכר לי אותו עשה עליי קופה אחושרמוטה כי הייתי ילד. אבל הוא היה חשיש איכותי אז זה היה בסדר. קצת הפסקתי עם התחביב כשהתגייסתי לצבא ההגנה לצה"ל. איזה זין, 3 שנים בלי התחביב שלי.נכון שהוא לא עמד באף אחד מהקריטריונים שהצבתי למעלה, אבל נהניתי איתו רצח. רק לאחר מכן, כשהשתחררתי, מצאתי תחביב איכותי יותר...

יום אחד, עשיתי ישיבה עם חברים. ככה, על הגג של החניה שלי. 

לפתע  חשתי חשק עז למוזיקה, סתם כמוזיקת רקע, אבל אז חבר של אחי אמר לי "קח אחי." 

והושיט לי משהו.  "מה זה?" שאלתי בתדהמה. "אלה הביצ', של דוקטור דרעק". לא יודע אם שמתם לב, קוראים יקרים, אך אדם שטוען לתואר דוקטור מאוניברסיטה לא מוכרת כלשהי, החליט לטמון ידיו בענף העדין והמסובך של ייצור אזניות, למרות שבתואר שלו אין שום דבר שמזכיר הנדסה בכלל, והוציא זוג אזניות באיכות סאונד גבוהה למדי ומחיר מופקע לחלוטין. כל ההיפסטרים קנו את זה וזה נהיה טרנד משוגע. אני חשבתי שזה ביזבוז מוחלט של כסף. אמרתי לעצמי, טוב נו, בוא נראה באמת מה האיכות של העניין הזה. שמתי את האזניות, והפעלתי מוזיקה. ישבתי 4 שעות בהלם. מעולם לא שמעתי מוזיקה ככה, הרגשתי מוזיקה מהדהדת לי מהגולגולת וכל תו מדוייק ועומק צליל מדהים! החלטתי באותו רגע שלא מעניין אותי כלום, אני קונה ביצ'. למחרת התעוררתי בערוב הצהריים והחלטתי שלא מעניין אותי כלום ואני קונה אזניות איכותיות, אבל לא ביצ', כי זה פאקינג יקר לאללה. הלכתי קניתי אזניות מפוארות, בהנחòה, והכל היה לי אזניות אחושרמוטה. מכאן אני יריץ טיפה קדימה בציר הזמן, נסעתי לירושלים,ישנתי בבית של חבר עם עוד 5 חברים, אכלנו, שתינו, ראינו סרט, נרדמנו, בוקר, וייק אנד בייק, תחנת אוטובוס. "ביי אחי! טוב לראות אותך, נפגש שוב!", אוטובוס. אוטובוס, אזניות, סטונר מטאל. איך אני אוהב סטונר, פעם לא הבנתי מה הקטע של סטונר, חשבתי זה מעאפן, ואז שמעתי סטונר מסטול, זה היה מדהים. לא רציתי לעשות יותר כלום בחיים שלי, רק לשבת לנצח באוטובוס הזה, לשמוע סטונר מטאל, לצלול, וליסוע לנצח חושב על זה שאני רוצה לצלול ככה לנצח. ואז הבנתי. מצאתי את התחביב האולטימטיבי. קניתי בטריות ספייר לטלפון, סיגריה אלקטרונית, שישיית מים והלכתי לקנות כרטיס לתל אביב-מטולה, מטולה-אילת, אילת-מטולה, מטולה-תל אביב. נסעתי שלושה ימים רצוף, עם הפסקות רק לאוכל וקקי פעמיים ביום. תשמעו חברים, לא נהניתי ככה בחיים שלי! איזה תענוג! הפכתי את זה למנהג, כל סופ"ש הייתי נוסע ככה, עד שיום אחד נמאס לי קצת ממטולה, אז החלטתי לנסות את ירדן. היה מדהים, והיה כיף, וככה הרבה זמן הייתי עושה, לפעמים מטולה אילת, לפעמים תל אביב  פטרה, כל סופ"ש, כל חג. לאט לאט חברים שלי הגיעו אליי ואמרו לי, בואנה, למה רואים אותך רק במוצ"ש, כולך מסריח ועייף, מה נהיה? אז גיליתי להם את התחביב הקטן שלי. הם היו בהלם, הם לא האמינו לי, אז לקחתי אותם איתי לנסיעה, קניתי להם אוזניות ונסענו. החברים שלי הופתעו עד עמקי נשמתם. ריחמתי עליהם, אז עשינו נסיעה קצרה בתוך השכונה, כי בפעם הראשונה קשה לעשות מרחק גדול. ישר החברים שלי צעקו עליי שאני מניאק שלא גיליתי להם קודם, ואני צחקתי, ואז התחלנו ליסוע ביחד באוטובוסים כל הזמן. מפה לשם, עוד אנשים ראו, ושמעו, וזה התפשט בטירוף, אנשים מכל הארץ התחילו לעשות את זה, כתבו עלינו בעיתון, כתבת טלוויזיה אמריקאית באה לראיין אותי ואחרי הראיון אמרה לי שהיא מעריצה שרופה שלי ונתנה לי מציצה בשירותים, התחילו להתפתח ליגות, כתבתי ספר, נהייתי מליונר, התפטרתי מהעבודה, וכולם ידעו מי אני, ממציא התחביב הגאוני. התחילו לקום תנועות שונות, תנועת האורטודוקסים ששומעים רק מטאל, ורק סטונר מטאל, הרוויזיוניסטים, שאמרו שסבבה לשמוע מה שבא לכם בטוב, תנועת החסידים, שרק שמו אזניות של ביצ' אבל לא שמעו שום דבר, תנועת העארסים ששמעה מזרחית, ועוד ועוד. אנשים התייחסו לזה כדת, פוליטיקאים מובחרים התפטרו כדי לעסוק בתחביב החדש, כמו גם טרוריסטים מובחרים, ומדענים בכירים ועוד כל מיני אנשים מפתח. לונג סטורי שורט, אף אחד כבר לא עבד על הגרעין האיראני, אף טרוריסט לא רצה להתפוצץ, המדינות מתחילות להתפרק, לאף אחד לא אכפת, כולם רק נוסעים כל היום באוטובוסים. ואני? מצאתי גבעה נחמדה.. אני יושב פה, עושה קפה שחור על גזיה, שומע סטונר באזניות לא-אבל-כמו ביצ' שלי, ומסתכל על כל האוטובוסים נוסעים לשום מקום. Fuck it all.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי The 7th , 24/5/2013 13:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The 7th ב-5/6/2013 16:09



517
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe 7th אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The 7th ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)