קל לי כל כך להסתייג ממך ולתקוף.אין לי שמץ מושג למה אני לא מסוגלת פשוט להיות נורמלית.ולספר לך מה הבעיה שלי.

אני שונאת שאין לי מילים.ועדיין אין לי מילים.לתאר לך כמה אני שונאת להתאכזב מאנשים.וכמה מעצבן אותי שאתה מתרץ.ומשקר.וכל הזמן עסוק.

אולי זה הגיל.אולי זה האופי.אולי זו הזהות.אבל עובדה היא שנמאס לי.