עוברת עליי תקופה ממש מוזרה.
מצד אחד, טוב לי ואני מאושרת כמו שבחיים לא הייתי, הרבה זמן לא נקלעתי לדרמות וריבים מטופשים, עם המשפחה הכל בסדר, עם אהובי הכל מעולה, אבל מצד שני, כבר כמה זמן שאני מרגישה מן מועקה כזאת, עצבות שאני לא יכולה להסביר.
יש לי את כל הסיבות בעולם כולו להיות מאושרת, אבל עדיין יש משהו שמפריע לי ואני לא יודעת מה זה.
אני חושבת שאולי זה נובע מזה שאהובי עצוב, עוברת עליו תקופה קשה ורע לו. אני חושבת שכואב לי מבפנים שאני לא יכולה להיות איתו תמיד כדי לחבק אותו, להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר, כואב לי שהוא עצוב שם ואני כאן, לא יכולה לעשות הרבה כדי לשמח אותו. לפעמים אני בכלל חושבת שמגיע לו כ"כ הרבה יותר טוב ממני.
בזמן הזה שלא כתבתי השתנו המון דברים - הייתי בחופשה, חברות שלי רבו, חברה שלי נכנסה לדיכאון, אבא שלי חולה, התאהבתי בכוכב קולנוע, התמכרתי לסדרת טלוויזיה, החלטתי לעשות שינוי, לא הצלחתי לעשות שינוי ועוד.
רק דבר אחד נשאר כמו שהיה (או אפילו גדול), האהבה שלי כלפיו, ואני חושבת שהיא לעולם לא תיעלם.
השינוי שרציתי לעשות הוא לרזות, כמובן, אבל זה לא הולך לי ואני משיגה בדיוק את ההפך.
שבוע הבא אני וחברים שלי ניגשים לבגרות חורף במתמטיקה, נקווה לטוב.
שיהיה לכם אחלה סופ"ש (;
(hay un lugar - mariana esposito)
(http://il.youtube.com/watch?v=nIaXHfLpLwE&feature=related)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
