תחתונים?.... אבל אמרתי לך בלי!

קראתי את הטראומה הביתית של יקירת הבלוג ערגה  והחלטתי לספר לכם גם על שלי...

אמנם לא עם החבר הראשון, וגם לא השני, ובכלל לא הייתי קלה לפיתוי.

זה היה עם הצפוני, אחרי שכבר ההורים שלי עברו לגור הרחק הרחק בפריפריה, ואני גרתי עם הדוד האלמן שהשכיר מאיתנו את הדירה הישנה והסכים ברוב טובו לא לגעת בחדר שלי ולהשאיר אותי כדיירת נשמה (דהיינו מנקה).

חמישי אחד הוא הודיע לי שהוא נוסע ללילה לאשדוד ואני ישר קראתי לצפוני לערב חגיגה...

העיניינים מתחממים על הספה בסלון ואז:

הוא: אולי תנעלי?

אני: עזוב אותך למי יש כוח לקום, אף אחד לא יבוא והדוד באשדוד (חחחח)

הוא: נו תקומי לנעול

אני: לא.

בקיצור ממשיכים, מתחממים עוד יותר, כבר בלי בגדים,נכנס יוצא נכנס ואז...

מישהו פותח את הדלת לרווחה...

כן... הדוד

אבל לא רק הוא..

גם הבן שלו, הכלה, האמא שלה ואחיה...

והשרמוטה, השרמוטה והצפוני נתפסו על הספה (שנמצאת ישר מול הדלת)..

מה עושים

תופסים כריות ורצים.

*** תוספת מאוחרת (לא ממש)

איך יודעים התחילה תקופת מבחנים- פתאום יש לי הרבה זמן לכתוב שטויות