תחתונים?.... אבל אמרתי לך בלי!

למרות שהוא מוציא ממני כל מה שאני חושבת, אפילו בלי לשים לב..

לפעמים יש דברים שנתקעים, כאלו שעוד לא ממש התגבשו ולא כל כך ברורים,

מחשבות כאלו שעוד צריך לעבד, לנתח, ולפרק לגורמים.

במצבים כאלו אני רושמת הכול במחברת, קוראת וקוראת שוב, ורק בסוף בסוף מדברת.

ככה היה גם אתמול..

רשמתי דברים במחברת, הרבה קישקושים מטובלים בדרמטיות יתרה- ככה כמו שאני אוהבת.

המחברת נשארה פתוחה על השולחן, והוא ראה.

ירד למטה מזועזע, דרש לדבר מיד, שאל לפשר העיניין הזה.

היה נראה מבוהל.

הרגעתי אותו, סיפרתי איזה סיפור מפגר, האמין.

ככה אני, עד שדברים לא ברורים לא יכולה לדבר, להוציא.

אף אחד לא יכול לעזור לי, אלא אני בעצמי.