"מלמעלה עד למטה... נד, נד"
לא, לא חזרתי לילדות, מרפי או אלוהים או המזל או הגורל או איך שתחליטו לקרוא למזדיין שמסבך לי את החיים ולא נותן לי מנוח אפילו לא לרגע.
שלשום בלילה, היה לילה מושלם- הרבה אוכל טוב, אלכוהול, סמים וזיונים... תאמינו לי לא צריך יותר.
אבל אתמול, אתמול זה כבר סיפור אחר- הסיפור של חיי.. (קצת דרמה לא הרגה אף אחד)
קמנו בבוקר, הזדיינו, אכלנו ארוחת בוקר, ג'ויינט בנוף והופ חזרה הבייתה.
בדרך טלפון- הכוסית "את יכולה לבוא איתי לבית חולים, ישלי ביקורת והמלכה לא יכולה". אמרתי שאין לי בעיה, עוד שעה אני בבית וניסע.
יום שלם היינו שם בבית חולים המסריח הזה... יום שלם בביניין המקולל, האפור והרע.
הרגל של הכוסית כמעט בסדר, יש קצת סיבוכים אבל יש מצב שהם יסתדרו, גיבסו אותה וחזרנו הבייתה.
משם נסעתי לפר"ח שזה גם סוג של סרט רע, אני שונאת את אמא שלו הכלבה, ובעצם גם את הכלבה שלו, היא מגעילה, מסריחה וקופצת.
בדרך הבייתה טלפון- הכוסית מתקשרת - אבא של המלכה קיבל עוד שבץ הוא בבית חולים.
לילה מאוחר, אני יושבת אצל הכוסית, מעשנות ג'ויינט, SMS מתקבל מהמלכה - סרטן.
4 אותיות שמצליחות להפוך חיה חמודה למפלצת, סרטן בראש.
אחרי חצי שעה אני מוצאת את עצמי באוטו, משוטטת ברחובות בלי כיוון.
כוס קפה וקופסת סיגריות, נוסעת והדמעות לא מפסיקות לרדת, בחוץ גשם ובפנים מבול.
מרגישה קטנה, פצפונת, כאילו אני יושבת באמצע הטיימס סקוור על הריצפה, ככה הכי קטנה בעולם..
כשסבתא של אףגדול נפטרה- הלכתי מהר לחבק את הסבתות שלי.
כשהכוסית שברה את הרגל, הפסקתי לרוץ בבית, במדרגות כמו משוגעת.
ועכשיו מה??
ואם עוד לא נמאס לכם לקרוא את המילה המקוללת הזו (בית חולים) אז קבלו עוד אחת..
סבא נכנס היום בבוקר לבית חולים, יום ראשון ניתוח שבר.
די!!!!!
נמאס!!!!
מספיק!!!!
ואני?
אני רק רוצה ללכת לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
