תחתונים?.... אבל אמרתי לך בלי!

כרוניקה של פיגועים ממש מקשה עלי את החיים, אני יודעת שזה נשמע מפגר,אבל פשוט קשה להתמודד עם זה , ברמת ההתמוטטויות והחרדות...

הכול התחיל לפני שעזבתי לטיול... גם הייתה תקופה של פיגועים ענקיים וממש תכופים. חזרתי מהעבודה אחה"צ אחד ובתחנה עמד איש ענק, ממש גבוה ושמן והיה לו תיק גדול, כמו קיטבג של חיילים ונכנסתי לסרט רע, פשוט התחלתי לבכות וברחתי משם... זאת הייתה הנק' שהחלטתי שאני מקדימה את הטיסה ועפה מכאן כמה שיותר מוקד. רק בחו"ל גיליתי כמה אני מכורה לחדשות וכמה טוב לחיות בלעדיהם, גיליתי שהשעה יכולה להתחלף גם אם לא יהיו חדשות ועדכונים, גיליתי שיש גם מוזיקה ברדיו ואפילו טובה, אן מוצאים תחנה טובה ובארה"ב יש מלא... ובכלל בלי חדשות. מה??? רדיו בלי חדשות מה זה? מפלצת? כן!!!! רדיו בלי חדשות... חיים בלי חדשות, רק מידי פעם עדכונים מהארץ אינטרנט וכאלה אבל באמת לא כמו כאן. אז ככה הייתה קצת יותר משנה... חיה בעולם שכולו מוזיקה עם דיווח פה ושם, אבל הרוב מוזיקה...!!!!

ת'אמת מצאתי לי את התקופה הכי מסריחה בעולם לנחות ככה שבועיים לפני ליל הסדר שנה שעברה, בדיוק לפני חומת מגן. הפיגועים היו כל יום, כל היום. בחדשות רק רצו מפיגוע לפיגוע ואני הייתי בשיא ההיסטריה. מה זה אומר? היסטריה פירושה דמעות, המון דמעות, לחץ, לא לצאת מהבית לבד ועל אוטובוסים או בתי קפה ליד החלון היה אפשר לשכוח, אבל בעיקר המון דמעות וטלפונים מודאגים לכל העולם וסבתא שלו כל יום, רק כדי לדעת שהכול  בסיידר וכולם הגיעו הבייתה בשלום (אפשר לחשוב שלא הסתדרו בלעדי). כבר ההתחלתי להכין תוכנית בריחה, חזרה לעולם הטוב- קנדה או ארה"ב. בליל הסדר אחרי הארוחה אמא ואבא + דוד ודודה טסו לפאריס שבוע קצת לנוח, אמא ואבא כל התקופה שהייתי בחו"ל לא יצאו מהארץ וגם דוד ודודה כי הבן שלהם בדוכיפת והיה טוחן שטחים---לחץ לחץ!!!

3 ימים אח"כ בן דוד מקבל כדור ברגל בראמללה, אחרי שהם ניסו להשתלט על איזה בית עם מחבלים..

ולמי הוא אמר להם להתקשר???? אלי!!!! ( אני, עצמי, אנוכי) "שלום .... ,יש לך קירבה משפחתית ל.... מדברים מהדסה, .... מבקש שתגיעי, הוא פצוע, כדור ברגל, אבל הוא בהכרה והכול בסיידר". באותו רגע חשבתי שאני מתה, ירו במאמי שלי (אני הוא ואח שלו התאום מאוד מאוד קרובים), ירו במאמי שלי ועכשיו אני צריכה מהצפון לסוע לירושלים, לקח לי דקה וחצי להבין ואני בתוך האוטו, אוספת חבר טוב, כי הבנתי שאני לא מסוגלת לנהוג ונוסעים... הגעתי לביה"ח, מגלה את מאמי עם חיוך (הוא כזה ילד מדהים), הוא קיבל שני כדורים בשוק שיצאו כמו שהם נכנסו ולא פגעו בכלום, אז המצב היה הכי טוב שיכול להיות מההכי גרוע... ואני אני רק שבועיים בארץ אחרי חופש ארוך ארוך, המומה, עצובה, מפחדת.

נכנסתי לאפתיה נוראית,אני יודעת, בתי חדשות, בלי עיתונים, בלי טלויזיה, בלי רדיו, בלי שיחות פוליטיקה או מצב, פשוט כלום... עולם אחר לגמרי, בעצם בדיוק אותו עולם,רק בלי צרות, בלי רוע.

ועכשיו, עכשיו אני מקווה שזה לא יחזור, כבר הרבה זמן לא היה פיגוע ברמת המחבל מתאבד בבית קפה, ולא בא לי (כן!!! ממש לא בא לי) לעבור את זה שוב, שוב חרדות, שוב פחד!!!!!!!

מקווה שהפיגוע הזה לא מתחיל עוד גל של צרות!!!!

מקווה שיהיה לנו שקט- באמת!

שרמוטה קצת בחרדה!