תחתונים?.... אבל אמרתי לך בלי!

לא בא לי לחייך ואפילו לא להיות נחמדה, אפילו את אתמול בלילה הצלחתי להרוס. אני מניחה שכל אחת אחרת הייתה בעננים אם היו עושים לה הפתעה כזאת, אבל ככה אני כל היום בעצם כבר מאתמול...

אתמול היה יום סתם, בעצם מה חדש? עוד יום סתם! יום כ"כ משעמם שזה מפחיד... ואפילו החושך לא הצליח לשפר או להעלות את רמת הכיף.

רוב הערב דיברתי באיסיקיו עם בחור נחמד, דיברנו המון על פוטנציאל ויצא לי משפט מטורף... ככה בלי לשים לב... "אני עכשיו במצב שהמצוי כבר לא ממש מפריע לי ואני סתם זורמת כי גם הרצוי לא ממש ברור" (לא ממש קשור לפוסט אבל הייתי חייבת)

אתמול בלילה בסביבות 2 הפלאפון שלי מצלצל ואני עונה השיחה הלכה בערך ככה:

ד: שלום

אני:היי מה קורה?

ד: את עייפה?

אני: לא יותר מבד"כ

ד: יש לך שק שינה

אני: כן

ד: יש לך בירות

אני: תמיד (תודה לאבא)

ד: עוד רבע שעה אוסף אותך נוסעים פה לא רחוק... אה ותביאי שמיכה כי גם אולי יהיה קר!

אני: אה.... מה?... טוב סבבה

אחרי רבע שעה ד. מתקשר "אני למטה. תצאי"

מתחילים לנסוע והוא לא אומר לאן, אני מתעצבנת, לא ממש מתה עם הפתעות כאלה, במיוחד כשאין לי ממש מצב רוח. נוסעים אולי 20 דקות, מגיעים ליערות הכרמל... מתה מפחד.. מזל שד. ע-נ-ק..

פתאום ככה משום מקום מלא נרות ותופים, חברים שלו עשו מעגל מתופפים באמצע היער, גם גיטרה הייתה שם, מלא דרבוקות ותופים קטנים, כולם במעגל... מחזה מטורף... שוטי הנבואה, גאיה, שבע ומוש בן ארי.. הם ניגנו הכול ובלי לעצור בין לבין המון אלתורים , מתופפים במקצבים מטורפים, יותר מהר ויותר מהר ופתאום מאטים ... היה מדהים, חושך מלא נרות, אמצע היער, כמה ג'ויינטים ואנשים מגניבים... ולי,לי אין חיוך, אולי חוץ מכמה רגעים...

רוב הסיכויים שד. התאכזב ורוב הסיכויים שזו גם הפעם האחרונה שאני יראה אותו, אני לא ממש הייתי רוצה לפגוש אותי שוב... יותר נכון אני בחיים לא הייתי רוצה לראות אותי שוב!!!!

אני מקווה שזה לא נכון וד. יבין ואולי קצת יילך לקראתי (בעצם למה לו?!) ..

הוא מקסים ואני פקעצה, הוא מדהים ואני סתם...

נראה לי שצדקתי ועדיף להשאר אם כאלה שלא ממש מתאמצים, או שמתאמצים אבל זה לא ממש משנה.

אתמול אני יודעת שפגעתי בו, אתמול אני יודעת שהתנהגתי כמו מפגרת, כמו הצל שלי ולא מי שאני באמת או לפחות לא כמו שרציתי.. מאז לא מפסיקה לחשוב על זה. מנסה לחפש תירוצים, סיבה להתקשר אליו, להגיד תודה וסליחה ואלי שוב..., רוצה להתנצל, בלי להתחנף אבל, רוצה שזה ישמע אמיתי, רוצה שיאמין לי, רוצה למחוק את אתמול מהספר......

רוצה לצעוק זה לא אתה זאת אני ולמחוק את הפנים שהיו לו כשיצאתי מהרכב, רוצה שלא ייפגע, רוצה לא להיות אני עכשיו....!

 שרמוטה המומה ומתכחשת

נ.ב.

התכוונתי לכתוב גם על הפגישה עם ילד פר"ח היום- אבל נראה שמספיק דיכאון