תחתונים?.... אבל אמרתי לך בלי!

שד קטן לוחש להתבגר

שד גדול מתנגד

קול קורא לגדול ולהרצין

צעקה מושכת אחורה.

מחשבה על עתיד משתקת

מחשבות על עבר מחממות.

הדרכים המוכרות בהן צעדתי, כבר מוארות,

מהחושך אני מפחדת.

כולם מסביבי סוללים דרכים, מאירים נתיבם חדשים,

מתקדמים , מתפתחים, משתלבים בתלם,

ואותי התלם מלחיץ ואלי האחריות.

פיטר פן הוא אליל, האגדה הפכה לתורה, לדרך חיים.

ארץ לעולם לא היא המטרה.

מתפכחת לאט לאט מהאשליה,

לעוף אני לא ממש מצליחה,

 מתרסקת, נופלת.

 ופיטר פן מת.

ועכשיו במעבר חד לסיפור הסטלני של השבוע...

איך היה המבחן אתם שואלים... הסיפור של השבוע קשור אלי ואפילו יוסי אמר שזכיתי בתואר ואם הייתה אגודה אז אני הייתי היו"ר.

המבחן היה קל וסיימתי אותו די מהר 4 שאלות לבחור מתוכם 2 ולהקיא את המאמרים... לא מסובך אה?!

אז סיימתי מהר ועדי איימה  עלי לא לעזוב כי היא צריכה להעתיק, גם ערן ויניב העתיקו, כשהם נתנו לי אור ירוק לעזוב, אספתי את הדברים ומהר רצתי לדשא, לעשן סיגריה ולשתות קפה (קר!!!). שעה לאחר מכן בהרצאה הבאה, התיישבתי, פתחתי קלסר, ומה אני רואה... (נו תנחשו מה?!!!), שכחתי להגיש את המבחן והוא נח לו על משכבו בשלום בין 1000 הדפים שלי בקלסר....עכשיו אני צוחקת, נקרעת מצחוק , אבל את הפרצוף שלי אז אני מקווה לא לשחזר יותר לעולם.... התחלתי לרוץ בטרוף, לחפש את המתרגלת שלי, חצי בוכה, חצי המומה ולא ממש נושמת, מצאתי אותה, לקח לי 5 דקות להתחיל לדבר (לרוץ אני לא ממש רגילה), סיפרתי לה מה קרה, את הפרצוף שהיא עשתה אני חושבת שהיא גם מקווה לא לשחזר יותר לעולם, אחרי תיחקור קטן של "אולי הוספת דברים?" ותשובה מטומטמת שלי שאמרה "אם הייתי יודעת שזה אצלי, אז אולי הייתי מוסיפה... אבל לא ממש" בסוף היא קיבלה את המבחן ואפילו לא מורידה נקודות... ככה שתיצחקו קצת..!

היום בערב: התפרקות!!!

השרמוטה