הבלוג הזה וכל התוכן שלו. עבר. היסטוריה. רגש ותיעוד ומחשבות ומעשים. זה כבר כמעט חמש שנים שאני 401328. המספר מלווה אותי במחשבות כל הזמן. 401328401328401328401328401328.

הבלוג הזה שייך כל כך לעבר שלי שזה מפחיד אפילו. מי שאני עומד להיות שונה שנות אור מהאדם שחי כאן, שהתהווה כאן במשך הזמן. אני מסכים שכל כך הרבה ממה שכתוב כאן זה תהליך. אני גאה להסתכל אחורה ולראות את השינוי, ואני חרד להסתכל אחורה על הבנאדם שהייתי.

אני אדם שאוהב לאהוב. אני אדם שנותן אמון ובוטח באנשים. לפעמים זה מטעה ולפעמים זה מרסק אותי.

אני אדם שמתמסר לרעיונות ולאנשים ולפעמים עד רמה של כאב כשאני לא יכול לעמוד במה שאני מציב בפניי כשמראש אני יודע שזה חסר סיכוי.

אני יודע שאני הולך לכיוון שהוא טוב, לכיוון שהוא נכון. מה שלא יהיה, אני בכיוון נכון ויש בי שינויים שקורים והם רק לטובה.

אז כמו שהתחלתי להגיד, מספיק ודי. אני הולך לעזוב את הבלוג הזה. אני אשאיר אותו פתוח כי בסופו של יום, הבלוג הזה הוא חלק בלתי נפרד ממני ועם זאת, אני משאיר אותו בעבר, היכן שכל התוכן שכאן נשאר.

אני לא עוזב את הכתיבה, אני עוזב את הבלוג הזה ואת המספר. אני עובר לאחד חדש, התחלה חדשה. אם יהיה מי שימצא את הפוסטים האחרונים כאן מספיק מעניינים וירצה לעקוב אחרי מעלליי, המייל שלי זמין פה בצד ואני אשמח לקבל מייל ולשמוע מכם ולתת לכם מענה, ואולי אף את מספר הבלוג החדש.

מכאן והלאה, מעכשיו ולתמיד.