ואוווו, כמה זמן לא הייתי פה.
מדהים לדעת שזה עדיין המקום שלי, ורק שלי.
אחרי כ"כ הרבה זמן שלא הייתי פה, עברתי כ"כ הרבה דברים.
מדקה לדקה החשיבה שלי הופכת אחרת, אני מתחילה להבין אנשים אחרת,
לסמוך על אנשים, לגרום לאנשים לסמוך עליי, לדעת בקרבת מי להיות.
ואני עדיין זוכרת אותה - אותה ילדה קטנה , תמימה, עליזה וחולמנית, שנשארת בי,
עמוק עמוק בפנים, שתשאר שם תמיד.
והינה היום אני בת 17 ויותר, מרגישה אחרת, בוגרת יותר, אחראית יותר, אבל האם באמת השתניתי כ"כ?
ובתאכלס? אני כ"כ גאה בעצמי.
גאה במי שאני, גאה לגלות שאני בן אדם אחד ממיליוני אנשים בעולם, שאפילו מספיק בן אדם שיאהב אותי באמת,
ויש לי אנשים כאלה, יש לי אנשים שבאמת אוהבים אותי, דואגים לי, שאכפת להם ממני.
אז לפעמים התקופה יכולה להיות לא הכי טובה, ולפעמים יש ירידות ועליות, אבל אני תמיד נשארת מי שאני. (:
וזה בעיקר מה שאני הכי הכי גאה בו, שאני תמיד ישאר מי שאני. ולא אכפת לי מה אנשים יגידו או יחשבו עליי (: .
יש לי עוד כ"כ הרבה מה לעשות ומה להספיק בחיים, החיים עוד לפני ! (:
לפעמים סתם עולות בי מחשבות... האם אתה עדיין זוכר אותי?
עברנו כ"כ הרבה ביחד, היית חלק ממני. היום אני כבר אפילו לא יודעת מה איתך, איך גדלת, את מי אתה אוהב
איך אתה מתנהג, מי החברים שלך, מי החברה שלך? אם בכלל יש לך חברה?
ניסיתי ככה לחפש את הפנים שלך בבומבמלה, אולי לקוות למצוא אותך, לזהות אותך, לדעת שאתה מי שאתה עדיין,
וזאת הייתה אכזבה קטנה.. כי התאים לך להיות שם. אבל לפחות אני יודעת שניסיתי.
כנראה זה סיפור שנשאר ככה, שפשוט נסגר בלי סוף, אומנם כבר מזמן אבל עדיין קיים בתוכי.
בכל מקום שלא תיהיה, אני מקווה רק את הטוב בשבילך. ושמה נקודה במילה האחרונה אלייך,
תודה.
ושוב אני רק רוצה להגיד, שיש לי את החברים הכי מדהימים בעולם.
לא יאמן איך אני מצליחה להבין את זה כל פעם מחדש, למרות שאני מקבלת אכזבות פה ושם.
הבומבמלה רק גרמה לי להבין כמה שלאנשים באמת אכפת ממני.
כמה שהתחברתי לאנשים, וכמה שהבנתי כמה אנשים באמת חשובים לי, וקרובים ללב שלי.
מפה אני מקווה להמשיך את החיים שלי כמו שהם, כי כבר מזמן הבנתי שמה שצריך זה פשוט לנצל אותם.
לנצל, להנות, כי אותו רגע לא יחזור יותר.
ומה הטעם להתבאס ולחשוב יותר מדי? הרי, איך תדע אם לא תנסה? (:
שיהיה לכולם חג שמח, המון אושר, ואהבה הכי חשוב.
דיאנה. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דיאנהנהנה