לא יודעת, זאת סתם שאלה שאני שואלת את עצמי לאחרונה. מאז השיחה עם אסף, שניסינו לפנטז בה עולם בדרכנו, כפי שכל אחד מאיתנו היה רוצה לראות אותו. עולם שלנו. רק שלנו. והחלומות שלי, איך נאמר, היו נורא מחוברים לקרקע בהתחלה ואסף החמיץ לי פנים וירטואליות.

יש משהו אדיר ומרחיב אופקים בלפנטז. מה שיפה בפנטזיה הוא שאין לה גבולות חיצוניים בכלל, רק גבולות שאנחנו מציבים לעצמנו. לפנטז זה מותר. אני יכולה לדמיין לעצמי עיר ענקית שכולה לבנה-חלקה, ודליי צבע, מברשות ענק. או עולם שלא קיימים בו מושגים כמו "דימוי גוף" או "מודל יופי" ואנשים בו הולכים ערומים בלי לשפוט את עצמם ואת הסובבים אותם. עולם בלי מלחמות ועינוי של בעלי חיים באשר הם. עולם שמגיעים בו ממקום למקום בתעופה או במגלשות ענק. עולם שאין בו מחלות ושיפוטיות ויש בו אהבה, אמנות, טוהר לב ומוסיקה. עולם שיש בו שיתוף, שכסף הוא לא גורם כי יש בו את כל מה שאדם צריך כדי להגשים את עצמו. שאין בו תכתיבים של הגשמה עצמית- כל אדם עושה את מה שמתאים לו מבחינת השאיפות, מבחינת נטיות הלב שלו והנטיות המולדות שלו. בלי ביקורת.

עולם שאין בו דיכאון וכאב. עולם שלא פושט בו זיהום.

שתהיה לנו שנה טובה, מאושרת, בריאה. שנת שלום, אהבה, קסם, הגשמה, נתינה, קבלה ואיכפתיות, ביטחון, איכות סביבה, שאיפות ומטרות להגשים, חמלה, דמיון, אומץ, חברות, הקשבה, אמונה עצמית.

אני.