פריקת רגשות

היא הייתה שלי. וידעתי את זה. אבל בדבר אחד היא לא הסכימה להשתנות. בהחלטה החד משמעית שלה - "את לא רואה אותי משתינה".

אני לא אוהבת שאומרים לי לא. והחלטתי להתעקש איתה, בצורה שלא התעקשו איתה קודם.

נתתי לה הוראה למלא 2 בקבובי מים לחלוטין ולהכניסם למקרר, וחצי שעה לפני שאני באה - להכניסם למקפיא.

חוץ מזה, היא לא קיבלה הוראה נוספת. היא כבר יודעת להיות נקייה ומגולחת לקראתי.

הגעתי אלייה ב8 בערב, הבית היה ריק, היא מחכה לי. הוצאתי את המים מהמקיא והעברתי בקבוק אחד למקרר ובקבק אחד לקחתי איתנו לחדר.

שכבנו על המיטה ודיברנו. מזגתי לה כוס מים והוראתי עלייה לשתות את כולה. לאחר חצי שעה שיחה, שהיא מספרת לי על היום שעבר עלייה, הבאתי לה עוד כוס לשתות.

"יש לי פיפי" היא אמרה, אמרתי לה להתאפק והמשכנו לדבר. מזגתי עוד כוס ואמרתי לה שיש לה 5 דקות לשתות את הכוס, בשלוקים קטנים. בינתיים, הלכתי אני להשתין. היא צחקה על זה שאני מרשעת ושתתה בשקט. חזרתי והוראתי עלייה להתפשט. שיחקתי לה בפיטמות בזמן שמספרת לה על היום שלי. היא התמסרה לכאב וגנחה בשקט, ראיתי איך רגלייה נצמדות האחת אל השנייה ומנסות להרגיע את הפיפי והחרמנות. נתתי לה חצי דקה להתענג על החיכוך ואז.... "שפחונת, אני מדמיינת או שהרגליים שלך סגורות מולי?". היא לחשה "לעולם לא סגורות מולך גבירתי" ופישקה את רגלייה. חייכתי ואמרתי "עוד" והיא פישקה עוד.

עד שרגלייה היו הכי פשוקות שיכלה. המשכתי לשחק בפיטמותייה וצפיתי באגן שמנסה לזוז, מזגתי עוד כוס מים והוראתי לה "עוד שני שלוקים גדולים כלבונת". היא עשתה פרצו אבל שתתה בשקט. כבר כמעט סיימה את הבקבוק וזה רק הליטר הראשון שעלייה לשתות. ליטפתי בין רגלייה והרגשתי את הרטיבות שלה. היום היא לא תגמור בלי אישור, בלי להשתין מולי.

החדרתי אצבע אחת והאגן שלה מיד התחיל לנוע על האצבע, ידעתי שזה לא באמת מזיז לה, בלי 3 אצבעות לפחות היא לא מרגישה אותי בפנים. היום אתעלל בה.

בדרך כלל לא הייתי נותנת לה לגנוב זיון מהיד שלי, אבל הפעם רציתי שתתחמם, שתרגיש, שתתרכז ברחם ובשתן שלה. מזגתי לה עוד כוס ולא נאלצתי לומר דבר. היא שתתה. ידעתי שזה כבר טיפה כואב לה. קשרתי את ידייה ורגלייה פשוקות והלכתי לשים מים בבקבוק הריק ולהביא מהמקרר את הבקבוק הנוס. למראה הבקבוק היא פתחה עיניים ולחשה "גבירתי, בבקשה לא". זה לא עניין אותי.

"של מי את?"

"שלך גבירתי"

"של מי הגו הזה?"

"שלך גבירתי"

"של מי החור הזה?"

"שלך גבירתי"

"נכון כלבונת, את הצעצוע שלי, את רוצה לייבש את הכלבה שלי? אני דואגת לה ורוצה שהיא תשתה!" אמרתי עם חיוך ממזרי.

היא חייכה למראה חיוכי וקיבלה סטירה על הכוס. "זה מצחיק אותך שפחה? הרשתי לך לצחוק?"

"לא גבירתי"

"גבירתי אני חייבת להשתין, אפשר בבקשה לקום?"

"לא עכשיו שפחה, עוד לא" אמרתי והרמתי את הבקבוק מעלייה, נותנת לטיפות הקטנות והקרות ליפול על גופה ולצנן אותה. על השדיים, על הבטן, על הצוואר...

האגן שלה ניסה להיסגר, זה לא עזה לה. הכנסתי אצבע ולחצתי לכיוון השלפוחית. יודעת שזה מעט מרגיע אותה. הוצאתי ומזגתי עוד כוס והרמתי את ראשה, שמתי קשית והחדרתי חזרה את היד פנימה. תוך כדי שאני מאוננת לה הכרחתי אותה לשתות עוד כוס קרה. היא התקשתה לשתות ולנוע על היד יחד.

נתתי לה דקה לסיים תוך כדי שאני מקשה עלייה לשתות את הכוס. נשאר שלוק קטן בכוס אבל עברה הדקה. "הכלבה שלי לא יודעת לבצ פעולות פשוטות כמו לשתות כוס מים? כל כך גרועה ולא מחונכת הזונה שלי?"

"אני מחונכת גבירתי... אבל -" לא נתתי לה לסיים את המשפט, היא קיבלה ישר כאפה. היא שתקה.

חייכתי למראה הקושי שלה בלהתאפק. ראיתי את הנשיכה על השפתיים, היא מתאמצת.

"כלבות שלא עומדות בהוראות צריכות להענש כלבונת."

הבאתי כמה קוביות קרח ושמתי בכוס הריקה,הוצאתי אחת והתחלתי להעביר על גופה.הוצאתי אחת נוספת והחדרתי ישר לכוס הרטוב שלה. הקובייה נזלה ממנה לאט. היא התחילה להתחנן "בבקשה גבירתי, אני חייבת פיפי, לא יכולה יותר, זה עוד שנייה יוצא".

חיכיתי למשפט הזה.

שיחררתי אותה ואמרתי לה לשבת.

"כלבונת, תשתי עוד חצי כוס ואז תקומי".

היא צייתה ושתתה. היא קמה. תפסתי את ידייה במהירות וקשרתי באזיקים מאחורי גבה. הולכתי אותה לשירותים והושבתי אותה ברגליים פשוקות על האסלה. עמדתי והבטתי בה.

היא חיכתה שאצא ואני רק חייכתי.

"גבירתי, בבקשה, אני חייבת פיפי"

"נו כלבונת, לכי על זה" אמרתי בחיוך.

היא הבינה.

הגבירה שלה פורצת לה גבול, הגבירה שלה רוצה לקחת ממנה את הדבר הכי פרטי שלה. את השתן שלה.

היא ישבה על האסלה, מסתכלת עליי עם הכוס מים וקרח מולה. וידעה שאם לא תשתין אני לא אוותר.

"אין לך פיפי כלבונת? אין בעייה, קחי עוד כוס מים",

"לא, לא, גבירתי, בבקשה, אני כבר לא יכולה, אני מתחננת".

לקחתי קוביית קרח לפי והתיישבתי על רגלייה הפשוקות. וכשידייה קשורות מאחורי גבה התחלתי להתנשק איתה כשהקרח מצנן את לשונה. ידי נשלחו בין רגלייה והחלתי ללט את הדגדגן שלה, מגרה את הרחם שלה להתכווץ. יודעת שזה מקשה עלייה.

היא נאנחה בכאב מהלחץ שנוצר, והקרח נמס. המשכתי ללט את עורה והמשכתי להתנשק איתה לאט, מרגיעה אותה. היא התחילה להשתין לאט. "עצרי !" אמרתי.

ומיד השתן פסק.

היא הסתכלה עליי המומה. וראיתי את הכאב במבטה מלעצור את הפיפי עד שסו כל סו קצת יצא. הכרחתי אותה לשתות עוד כוס מים עד סופה. וליקקתי את שפתייה.

"כלבונת, אני מרשה לך לגמור, ואני מרשה לך להשתין, אבל רק אחרי שאספור עד 100 כשאאונן לך. בסו ה100 תוכלי רק לגמור, ואחרי שתגמרי- תוכלי לרוקן את כל הפיפי, מובן שפחה?"

"כן גבירתי".

הגבול נפרץ. ראיתי בעינייה את הציות המלא. הכנסתי את ידי בין רגלייה ואוננתי לה, על הדגדגן. ספרתי לאט והיא כמעט ולא עמדה בזה.

עצרתי בכל פעם שהייתה קרובה כשעוד לא הגיע ה100.

וכשהגיע - המשכתי חזק והיא גמרה. מיד אחרי הוצאתי את היד ולא עברו שלוש שניות והשתן החל לצאת. שמתי את אצבעותיי בפייה והיא מצצה אותן תוך כדי שהיא משתינה..

"תודה גבירתי" היא אמרה.

שיחררתי לה את האזיקים, שטפתי ידיים ויצאתי.

יותר השפחה שלי לא תסתיר ממני את הפיפי שלה.

גם הוא שייך לי, כמוהה.

עכשיו היא באמת שייכת לי, כולה.