לא מצליחה להבין איך אני מקיפה את עצמי במקרים האלו.

מסיימת משהו דפוק אחד מתחילה משהו דפוק אחר.

חזרתי מהטיול עם מלא ביקורת על הדור שלנו. על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו.

על שזה שהכל פרוץ וזמין ואין צורך להתאמץ בשביל להשיג כלום, על האופן שאנחנו מתנהלים בחברה שלנו, על איך אנחנו מתנהגים אחד כלפי השנייה.

אני יכולה להמשיך שעות ככה אבל אני באמת מאמינה שאין טעם.

אני יודעת שזה נובע מזה שאני לא נכנסתי לשום מסגרת.

באמת חשוב לי להיכנס לאיזושהיא שיגרה בטוחה בשביל לא לאבד את השפיות אבל הכל כל כך מבלבל.

מרגיש לי שאני יותר מידי מוותרת על עקרונות שחשובים לי או לא מקשיבה לאינטואציות שלי רק כדי לא לפגוע באחרים.

והנה כיפור ממש בפתח, מזכיר לנו כמה חשוב לעשות חשבון נפש עם עצמך ועם הסובבים אותך.

אבל אני באמת שואלת..מישהו עושה את זה בימנו ? אי פעם מישהו ישב ואמר איפה אני הייתי לא בסדר השנה ? איפה אני פגעתי הכאבתי אכזבתי ?

כי לא קרה לי האמת, בשום כיפור, לקבל סליחה מהאנשים שבאמת ציפיתי לקבל מהם סליחה.

אבל אני בכל זאת אצום,

כי גם אני כבשה שהולכת אחרי העדר.